|
|
עמוד:90
פרק י החקירה המתמשכת עורכי הדיו מזה ומזה כבר בשבוע השני או השלישי לאחר הרצח החלה מתבהרת התמונה הציבורית בארץ ישראל ללא שיור של ספק , שאומנם רבה ההשתדלות להעלות לגרדום בית"רים , מתלמידיו של ז'בוטינסקי . המישטרה המאנ דאטורית והשילטונות הבריטיים לעצמם עירניים היו ביותר והתאמצו להשיג תוצאות של ממש בגילוי פרשת הרצח - עניין של יוקרה , ואף עניין של תועלת פוליטית , אם הרוצחים הם משנואי הנפש מבית מדרשו של ז'בוטינסקי . לא נסתברה אפוא על דעת הרבים האקטיביות ה'פרטית' והיתירה לעשות להשגת הצדק בדרך החיפוש באותו הכיוון האחד הרצוי ביותר לשיל טונות . הפעילות הסודית בלישכת העיקוב והחקירות מטעם מפא"י , או ה'הסתדרות' הקיפה מאות ואלפים וממילא יצא סודה מחדרי החדרים החוצה . הממשלה לא פגעה בפעילות זו , שלבשה איצטלה של סיוע לסוכנות היהודית המעוניינת בחקירת הרצח של מנהל מחלקתה המדינית , והריהי כצד שלישי במישפט מטעם אלמנת הנרצח . הסוכנות בירושלים גייסה את טובי עורכי הדין לעצה ולטיפול ולייצוג ( ד"ר דוב יוסף , ש . הורוביץ , ד"ר מ . אליאש , ד"ר מ . זמורה , ( ואילו בליש כה המיוחדת בהנהלתו של דוב הוז שותף מחנה גדול של עוקבים וחוקרים , מקנאי המיפלגה , ובייחוד מפעילי ה'הגנה' השמאלית . מעטים היו הסניגורים הוותיקים בארץ ישראל באותו זמן , שהיו בעלי השכלה מישפטית אנגלית מושלמת , ושהיה להם כושר אישי לנהל מישפט גדול ומסובך כמישפט הזה , שבו הקטיגוריה היא יותר מזו , היא צד מעוניין . הסניגורית נפלה מתחילתה על שכם עורכי הדין , חברי ברית הצה"ר , ד"ר צבי אליהו כהן ( א . טלמון ) וד"ר יצחק בן ימיני , ואליהם צורף בהקדם יוסף קייזרמאן , פרקליט מוכשר מחיפה . ודאי היתה נאמנותם של השלושה לתפקידם שלימה , ואף נמרצים היו במאמצם , אלא שנצטרכו להתמודד ברשות מיש טרתית עויינת , רשות המסתייעת בגורמים מכריעים וקובעים , ואילו השלושה לא תמיד העריכו בשווה את גילגולי ההתפתחויות הגלויות והמוסוות שבפרשה , ולא תמיד מכוונת היתה שיטתם בהגנה למגמה אחי דה . ז'בוטינסקי מרחוק התעניין בכול פרטי החקירה , וקיבל דו"חות , ואף בא בדברי הערכה ופרשנות , אלא שבחזית המישפטית המעשית נתבקשה הפעלתה של אישיות מישפטית , אוטוריטה בחוק האנגלי , שלא תסתבך בחולשת דעת או בזחיחות דעת כלפי השופטים הבריטיים . אחר שחזר ג . ' ה . פטרסון מסיות המחקרי לפי בקשת ז'בוטינסקי , הוחלט לקרוא לתפקיד הסניגור הראשי את הפרקליט הלונדוני הוראס סמואל . סמואל לא היה פעיל בלונדון אלא במיקצועו , אבל הוא היה מקציני הגדוד העברי בשנת 1918 ונתכוון להשתקע בארץ-ישראל . בשירותו שימש שופט צבאי בריטי , ואף נשיא בתי דין צבאיים , ואחר שיחתרו עבד כפרקליט מטעם 'ועד הצירים' ( בקשר לדינם של פורעי יפו ו 92 ו , ( ובהקדם פתח בירושלים מישרד פרטי שניהלו עד סוף 928 ו , כשמאוכזב מן השילטונות ומן הפעולה הציונית הרשמית חזר ללונדון . הוראס סמואל הגיע לארץ שבועות מרובים לאחר התחלת החקירה , והחל לשבת בחקירה ביפו רק ב . 1933 . 12 . 11 היה הכרח לצמצם ככול האפשר בהוצאות הכרוכות בהנהלת המישפט , ההוצאות שנתחייב לשאת בהן ז'בוטינסקי , וראה בהן בבחינת חוב מיפלג תי ואישי כאחד . לפי הפרוצידורה בחקירה לא היו הפרקליטים פעילים בה , אבל סמואל הכריע לגבי הקו שהסניגוריה תנקוט עד לגמר הבירורים המישפטיים , שהרי מחוץ לסמכותו המיקצועית האישית הביא עמו יפוי כוח מוסרי מיוחד - מינוי מיד ז'בוטינסקי .
|
|