|
|
עמוד:85
קראם מן הכתב , בבחינת הצהרה שמקפידים בה בכול מלה ומלה . לדבריו , תהוט איומה פרושה לפני ההסתדרות הציונית , שהרי חקירה בדוקה שנערכה קיימה את החששות בנידון הקבוצות הטירוריסטיות בתוך מיפלגת הצה"ר , והדגיש : קבוצות ( בלשון רבים . ( בהן יש משום מהלומה קשה לתנועה הציונית , לאופיה המוסרי ולכוחה המדיני , ובהן משום חרפה לעם , וב גידה בתרבות הדורות . בחובן נעוצה סכנת ההרס של הביית הלאומי קודם לכינונו . חובתה הראשונה של התנועה הציונית היא אפוא , לדבריו , לעקור מן השורש את הרעה הזאת קודם שתהרוס את תקוות הציונות . כצנלסון הדגיש חזור והדגש , שהוא מתבסס על דברים ידועים ובדוקים , אלא שאין להביא - אף לפני הפורום של הוועד הפועל — את כל הפרטים , ולפיכך הציע לבחור בוועדה , שלפניה יובא החומר , ואחר — למישפט ( ציוני . ( עם זאת אמר בישיבה , שאותן קבוצות טית ריסטיות נהנות מחסותה של המיפלגה הריביזיוניס טית , ושז'בוטינסקי בדבריו על אחימאיר הגדיר , שהאקטיביסם הארץ ישראלי הוא תופעה בריאה בתוך העם העברי . כצנלסון סיכם ברמז אקטואלי : איננו יכולים לשבת לשולחן אחד עם המכתימים את הרעיון הציוני של תחיית ישראל במשיחיות שקר טירוריס טית . משעלתה התנגדות ( מאחובר , בשם אנשי גרוסמאן : איננו מאמינים בחשדות , ומתנגדים לדיונים מישפטיים מקבילים . ועדה מישפטית יש להקים רק לאחר פסק הדין . רצח מישפטי אף הוא רצח . שכטמאן ו ההצעה באה להסיח דעת הקונגרס מבעיות מדיניות וחמורות , והיא מתבססת על סתם רכילות . יש מעשי טירור משני הצדדים , ( עלה בן גוריון לטעון , שהרצח נעשה לא במדינת יהודים , ושבבית הדין הזר שולטים חו קים זרים ושופטים זרים , ואילו כאן יש לעיין בפרשה מבחינה ציונית . ודאי יש להגן על נאשם לפני שהוכחה אשמתו , אלא שלא פחות חובה היא לגלות את הרוצחים . 'אין לנו מישטרה למצוא את הפושעים , וחייבים להשאיר את התפקיד לאחרים ' . אבל יש בארץ קבוצה המטיפה לרצח פוליטי - שיבחו את גורגולוב ( רוצח הנשיא הצרפתי דומיר , ( שיבחו שיטת היטלו , והמנהיג = ) ז'בוטינסקי ) כתב ב'ראזסבייט ' , שיהודים יירו על יהודים בא . " י בן גוריון חזר והצהיר : יש הוכחות שהרצח נעשה בידי היהודים , ושהקבוצה הכינה כמה מעשי רצח , אף תיכננו לרצוח את מאגנס ( נשיא האוניברסיטה . ( 'איננו מוסמכים לומר , אם הרצח נעשה בידי זה או זה , אבל יש קבוצה שתוכניתה טירוריסם נגד יהודים שבעיניהם בוגדים . רוב היישוב נראה בעי ניהם בוגדים וסנבלטים ' . אף הוא עצמו רק במיקרה נשאר בחיים , משום שהאשה שזרקה בו קופסה לא היתה זריזה . וכיוון שיש חומר הרבה , הרי ראוי לערוך חקירה מוסרית , לא מישפטית , והפטיר : 'אתם מרו צים במישטרה הבריטית ובשופטים הבריטיים . אנו איננו יכולים להיות מרוצים באלה' . 31 י אף דבריו לא נתקבלו בלב שלם ( ד"ר יצחק שווארצ בארט - ראש ציוני גאליציה המערבית — היה בעד ועדת חקירה ולא טריבונאל . סטיפאן וייז תבע סבל נות ; הקמת ועדה רק לאחר סיום המישפט . הרב מאיר ברלין היסס , וד"ר נחום גולדמאן היה מעוניין דווקא בוועדת החקירה , ( וגדולה מזו ו ד"ר סאמי גחנימאן חיווה דעתו המישפטית , שתהא לחקירה השפעה על בית הדין הדן בפרשת הרצח . חזר ברל כצנלסון להבטיח הכרעה כמישאלתו שלו בדרך של טיעון , שלא שאלת שלושת הרוצחים היא השאלה העומדת על הפרק , אלא שאלת הגוף הציבורי הטירוריסטי . 'נאמר שחקירתנו עלולה להשפיע על בית הדין בארץ ישראל . איני יודע , אם שיקולינו עשויים להשפיע על קפטיין רייס , ואיני סבור שידע מה שנאמר כאן . עובדה היא , שהוא יודע יותר מאתנו . למישטרה יש אנשים במיפלגה הרי ביזיוניסטית , והללו מוסרים לה יותר ממה שמוסרים לנו ... ' גדולה מזו ו 'מי יאמר לנו , שזו חובתנו שלא להשפיע עליהם ? אם אנו משתכנעים שהנאשמים חפים מפשע , הננו חייבים לנסות ולהשפיע . ומצד אחר , חובתנו לחקור את האמת . ' ... כצנלסון היה בהול מאוד , שהרי הדיונים של החקירה והמישפט יתנהלו במשך זמן רב 4 ) חודשים , ( ומי יבחר הנהלה חדשה וועד פועל חדש בתנאים כאלה , שבהם התנועה בסכנה יום יום . עם שהטעים שדבריו אינם דברי יצר מיפלג תי , פסק ואמר : ארלוזורוב נפל קורבן של התנועה הציונית , והחקירה היא חובה ציונית . 'שבטמאו מציע ( 133 בדבריו שילב סיפורים אחדים ; פון וייזל כאילו אמר בלות ( פולין ) י אילו נתקיים בית דין צבאי יהודי , שהיה דן את וייצמאן וארלוזורוב למוות , לא היה מפקפק לבצע הדין ו אלחנן לווין , עו"ד מווארשה , כאילו אמר ! שאילו נמצא ילד יהודי יורה בארלוזורוב , היה נעשה קדוש . ההאשמות הללו לא הובאו לדין או לבירור ולא הוכחו . ועוד אחימאיר סינגר בוועידת הצה '' ר בווינה על טירוריסם , ואמר שיש דרכים קונקרטיות יותר מפטיציות והן פעולות נוער נועןות , שבכוחן לעורר יתר עניין בשאלת ארץ ישראל . ( 134 בספרו 'זיכרונות' מדבר בן גוריון על הקונגרס , ברם פסח על הוועד הפועל הציוני , . 1933
|
|