|
|
עמוד:65
צבי חזנבלאט היה כבן 22 במאסרו , ברם רך ועדין בגופו , ואף חלוש , נראה כעול ימים . יליד עיירה בבוקו בינה היה , והלך ללמוד בעיר צ'רנוביץ . שם היה ראש צרור 'אבא אחימאיר' וחבר המיפקדה , מסור בכול לבו לבית'ר . לארץ ישראל הגיע ( 1933 . 1 . 23 ) באוניית בקר רומנית , אבל כעולה ליגאלי . לפי מיבנה גופו , בהירות פניו ושערותיו ודאי לא התאים צבי לתיאור הקלסתר בהודעת המישטרה , ' אלא שבכך כבר לא היה כדי לעכב את ההכרעה נגד מועמדותו . בתנאים שניקלעה אליהם המישטרה כסבורה היתה , שיש לקבל את הצעת היועצים הלא רשמיים בעניין מועמדות זו . ההמלצות שבאו מחוץ , על פי חוות דעתה של ביקה ' פייגין , ודאי נס תמכו על כך , שמשום רכותו לא יקשה צבי יתר על המידה על הקטיגוריה . צבי הצנוע , החדש בארץ , שלא ידע עדיין אלא מעט עברית ועדיין לא הכיר את תנאי הארץ ומינהגיה , היה נושא לנקמתה של ביקה , שהרי הוא שקירב את הרחקתה מן הפלוגה . ביקה ביקרה את רוזנבלאט בתאו בבית הסוהר ארבע פעמים , וודאי לא לפי מיטב סדרי החקירה בדיון פלילי נערכו ביקוריה . בהם ביקשה לבלבל את דעתו והפצירה בו בלשונם SAGE JA ? ( אמור נא : כן . ( אף פתק בלשון זו הגישה לו , כאילו יצא בחתימת ידם של אחימאיר ושניידרמאן . אף תמורה הבטיחה לו : הצלת המיפלנה . בדומה באה אליו סימה ארלוזורוב לבית הסוהר ודיברה עמו גרמאנית : שום גאון בעולם לא יכול להצילך . אם תניד 'כף - אני מצילה אותך " . אב"א סטאבסקי חש עצמו קרוב אל אביא אחימאיר . משום חסרון כיס חילקו השניים ביניהם את החדר בצריף שבשכונת הקאווקאזים , אלא שהדיור המשותף עדיין לא עשה אותם חברים . טיפוסים שונים לגמרי תיו , עסוקים בעיסוקים שונים לגמרי , והאינטרסים הכלליים והמיוחדים שלהם היו שונים לגמרי . האינטלקטואל , איש נוח היה בחברה , אבל עם זאת תמיד מרוכז בשלו , ועולמו האישי סגור סגור . אב '' א החלש בגופו איש אמיץ ברוחו היה , ואפילו דל , איש גאה מאוד היה . הוא לא נוצר לעסקי אירגון , ופחות מכול לעקקי מחתרת , ועל צד האמת לא נתכוון לעסוק בכגון אלה . את רשימותיו שרשם לעצמו , את הגיגיו האפיקורסיים , הפאראדוכסיים , הקיצוניים ה מיכתמיים , ובכלל אלה 'מגילת הסיקריקיף החל בכתי בתן עוד בשנות העשרים , ודעותיו , שלא היו ברובן אלא הירהורים , שמרן לעצמו , לא השמידן אף לא הסתירן . מעולם לא ראה במחברות ניירותיו כתיבה מחתרתית , סודית , שיש להסתירה מעין בולשת . כל מחברותיו נשתמרו לו בשלימות , ועין ראשונה חיצונית שקראה בהן היתה עינו של הבולש — אם הבלש בתפקיד ואם הבלש מטעם - שביקש לבנות עליהן ביניין של אידיאולוגיה ושל מחתרת פעילה . אב"א הלך בדרך ההפגנה , כדי לגלות את רצונו של היישוב שהוא איתן בדעתו להשיג את מדינתו ויהי מה , וידע אב '' א שאותן ההפגנות המתחייבות בתנאים הללו לא זה בלבד שהן למורת רוחו של השילטון המנדאטורי , אלא שכרוכות בהן סכנה לנוף , ובוודאי לחופש , של המשתתפים בהן . אחימאיר נטל על עצמו את כל הסיכונים הללו בהכרה ברורה , והוא וחבריו ותלמידיו הם שהוכו , הם שנעצרו והם שנאסרו , בעק בות הפגנות נגד שילס , נגד המיפקד , נגד בנטביץ ' . דבר ההפגנה נזקק לפירסומא דמילתא , ואחימאיר וח בריו דאגו לפירסום זה להגדיל רושם ולהאדיר . ההפגנות היו גלויות , ועושיהן היו גלויים , והללו לעתים נדחקו ממש לידי המישטרה . בעצם העובדה שיש אסירים לציונים בציון ראה אחימאיר צעד גדול (« 2 'כבן . 30 טיפוס נזיזרח ' כהה , אף חד ... פנים בלתי נעימים , שער כהה ... עושה תנו 1 > ות מיזרוזיות בידיים . ' טיפוס ממש מן הקצה האחר . ( 83 לפי 'דבר' : ( 1933 . 11 . 17 ) 'אתה צעיר עוד . יש לך 88 ) נות . אני היחידה שאוכל להצילך . האפשרות היחידה לך להודות . שונו נניוס בעולם לא יצילך . אני היחידה , כשתאמר ' כ 1 י . ' אב"א אדדמאיר
|
|