|
|
עמוד:453
תשומת לבנו הופנתה בבוקר ההוא לשתי סירות הפחם שעגנו על יד "פטריה / ' הטעינו בלי הרף פחמים לאניה . לפועלים אסור היה להרים את עיניהם ולראותנו , ועל אחת כמה וכמה לאמר לנו אפילו מלה אחת . הטעינה נמשכה כל יום בי ויום גי . נשים שילדיהן בארץ נפלו מתעלפות . בנים שהוריהם בארץ בכו מר . מהומה בכל האניה . לא יכולנו לשבת בחיבוק ידים למראה האסון הנורא הזה . אך מה לעשות ? לבוקר היום הרביעי נקבעה תפילה בציבור , עוד זו נמשכת והפועלים הפסיקו פתאום את עבודתם . אחד הפועלים מעיז וקורא אלינו ; " כל הישוב שיבת היום למענכם' איננו מסכימים כי תישלחו מהארץ . '' החלטנו על שביתת רעב . הגיע זמן האכילה . הסירים הובאו למקומות החלוקה . ביום ההוא היה רק תור קצר של ילדים קטנים . בדרך כלל היו ההורים מביאים לילדים את מנותיהם . אולם הפעם עשו זאת הקטנים בעצמם . תמונה זו הייתה עדות להאשמה כבדה . רבים בכו . ביום ההוא צף בפעם הראשונה השם מאוריציוס . לא נישלח לאוסטרליה כי אם לאי בודד וקטנטן באוקינום ההודי . ההתרגשות גברה והלכה . הרי זה פשע , בימי מלחמה , לשלוח מעפילים כמונו מהחוף האחרון . ביום החמישי נתפרסמה ב"פלםטיין פוםט" ההודעה הרשמית על שילוחנו . בערב התאספנו כולנו . מרכזי הטרנספורט דברו . הייתה זו השעה הקשה ביותר בנסיעתנו הקשה ורבת המאורעות . קראו בפנינו מכתב שבו יפנו לנציב העליון . מרצוננו באנו תחת חסות הממשלה ולא נתפסנו בלב ים . הננו יהודים . לאיזה ארץ יכולנו לבוא אם לא לארץ ישראלן באנו לא כאויבי אנגליה אלא כידידיה . כמעט לכל אחד יש קרובים בארץ . הרי זה אכזרי הרבה יותר לשלוח פליטים יהודים מחוף הארץ מאשר לגרשם מגרמניה . וכן יפנו לכל הרשויות . הנשים תכתובנה כתב בקשה אל המלכה , הילדים אל בת המלך . אסור להתיאש ! נסיין בריחה שנכשל ושוב יום ששי . יום שמש זוהר . עמדתי על הסיפון והבטתי אל חיפה ונדמה היה לי שבכל הימים שביליתי ב"פטריה" לא נראתה הארץ כה יפת ונהדרת כבבוקר זה . החלטתי לברוח בלילה . וזו התכנית : במעבר המוביל אל המטבח נמצאת בליטה בקיר ובה חלון קטן . תחתיו נמצאת סירת אשפה ואפשר לקפוץ לתוכה מן החלון . מול "פטריה" עוגנות אניות נפט , אשחה עד שרשרת העוגן שלה . אם אגיע אליה — וניצלתי , כי משם אוכל לשחות אל הח ף מבלי להיראות . הקושי יהיה להגיע למעבר המטבח שכל כך שומרים עליו . השעות זוחלות באיטיות אכזרית . שוב ושוב אני עולה
|
|