פרק שלושים ־וששה "פטריה"

עמוד:452

אחרי אלה של "פאסיפיק" בנוחיות ומותרות . נשים וילדים הוכנסו לתאים' הגברים לאולמות הגדולים שבהם היו מיטות מונחות אחת על גבי השניה . בלילה הראשון ישנו על הריצפה , אד לכל אחד היה שק מלא קש והייתה זו הרגשה מצויינת כשישנו אחרי זמן כה רב שינה הגונה . למחרת בנינו דרגשים ולכל אחד היה מקום מספיק . באניה היו הרבה חיילים אנגליים . בכל מקום עמדו משמרות חיילים מזויינים ברובים . רבים צעקו עלינו ואף הכונו במקלותיהם . היו גם הגונים ביניהם . עד מהרה הבינונו שאנו כלואים בבית סוהר צף על פני המים . התענוג הגדול ביותר היה בשבילנו הטיול במסדרון הסיפון . היינו רחוקים מן היבשה כ 400 מטר ויכולנו לראות היטב את חיפה והכרמל . הכל התפעלו מיפי הנוף ומבהירות הצבעים . בחדר האוכל הייתה ערות רבה . על יד שולחנות שונים למדו עברית . על הסיפון התאספו קבוצות לפעולה תרבותית , שרו הרבה . היינו מאושרים . רק לא הבינונו מדוע לא בא עד היום בא כח של הסוכנות , או של מוסד יהודי אחר . הרי לא ייתכן כי אנחנו היהודים כה חלשים בארצנו שלא יעלה בידי המוסדות להשיג רשיון ביקור ! חידה היא לנו . ניתנה לנו רשות לכתוב לקרובינו בארץ ( המכתבים האלה נתקבלו כעבור חודש ) אך אלינו לא הגיעה כל ידיעה מן הארץ . ופתאום הופצה שמועה כי לא יתנו לנו לרדת פה וכי ישלחונו ב"פטריה" לאוסטרליה . נדמה היה לנו שהשמועה אינה אמיתית ומגוחכת עד שאין לדבר עליה כלל . אך השמועה צפה שוב . וכאשר הביאו בשבת , 10 בנובמבר , שתי סירות עם עובדי האניה והם סיפרו לנו כי עוד מעט ו"פטריה" תפליג , חשך עולמנו ומועקה כבדה העיקה על לב כולנו . נמצאו כאלה שפזרו את חששותינו באמרם : "הרי ידענו ש"פטריה" תפליג בקרוב וברור כי אנו נרד לפני כן . " " איננו רוצים ל א ו ט ר ל י ה * ביום הראשון בערב ישבו אנשים על הסיפון ושרו . קם נער אחד פנה אל החוף וקרא בעברית "איננו רוצים לאוסטרליה . אנחנו לארץ ישראל , חברים ! אחים ! עזרונו ''!!! הילד הזה בטא את רגשות כולם . קמנו כולנו וחזרנו על קריאתו . באו אנשים נוספים והצטרפו לקריאה . היינו למקהלה מדברת . כל הסיפון התמלא . מאות קולות עיפים ומלאי סבל הקוראים אל הארץ . בתחילה שירה ולבסוף פרצה בזעקה "התקוה . " כל הרוחות סוערות ונרגשות . בכל מקום מתווכחים . רוב החברים מחזיק בדעה שהאנגלים לא ישלחונו מכאן . ביום השני הודיע הקולונל , שיפקד לפנות את הסיפונים אם התקהלויות כאלה תישנינה .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר