פרק שלושים־וארבעה "סקריה"

עמוד:414

משוכנע כי מלים אלה באמת נאמרו . בימים ההם ערכנו שורה של שעורים והרצאות על נושא יציאת מצרים . ידענו כי כמוהם היינו לאחד השבטים של כובשי כנען . לילה עתה ברצוני לחזור קצת אחורנית , אל היום בו הגיעה "סקריה . " היא עגנה כביכול מחוץ למים הטריטוריאליים' מול מוצא הדנובה . למעשה לא היה המרחק עד למקום שם עמדה תאניה גדול מקילומטר אחד . אבל שלטונות הנמל של סולינה הסכימו להנחה שזה מחוץ למים הרומניים , למחרת בואה של האניה , יצאנו , גורנשטיין ואני , בסירת משטרת לבקר את האניה ולהכיר את הקברניט . מסולינה צריך היה לעבור עוד כשלושה קילומטרים בנהר עד שיוצאים אל הים . וסוף הנהר , הפולס את דרכו בין הביצות , היה מתמלא טיט ורפש ולכן , כדי לאפשר מעבר חפשי לאניות , נבנתה תעלה מלאכותית שחוםיה מחוזקים על ידי אבן ובטון היוצאת אל תוך הים . בתעלה זו ירדנו אל הים . רגעים מספר רקדה הסירה על הגלים עד שהגיעה אל "סקריה . " שם עשינו הכרה עם הקפיטן עלי , תורכי שמן בן , 50 ועם סגנו כבן ה , 80 זקן שתוי מבוקר עד ערב , ועם שני הבעלים שבאו עם האניה כי רצו להיווכח במו עיניהם מה הוא העסק שלתוכו הם נכנסים . שני הבעלים היו צעירים : הגדול והשמן בן 28 והקטן והרזה בן . 24 הם לא דברו שום שפה אנושית והקשר אתם קויים באמצעות בחורה , " הקוזינה" שלהם , שליוותה אותם . היא דיברה יפה גרמנית וצרפתית , ונוסף לכך הייתה בלונדינית . התורכים הצליחו מיד להריח שכאן לא הכל כשורה והם החליטו לנצל את הדבר . בישיבה בה השתתפו הם , אנחנו כולנו לרבות פרנקו ומילדי , והקצין ג'וגה ( בתור זה שמבין גם תורכית ) הם הקריאו לנו את החוזה שנחתם ביניהם עם סוכן האניות קורטולוש , בא כוחו של רנד באיסטמבול . את החוזה הקריאו לנו בתורכית , הבחורה הייתה המתגרמת לגרמנית , וגיוגה , שאולי הבין תורכית , אבל בהחלט לא הבין גרמנית , ישב ונדנד בראשו ואישר את נכונות התרגום . בחוזה נאמר שהמדובר הוא בעולים חוקיים בעלי ויזות . חוץ מזה כתוב , שאם במשך 12 שעות אחרי בוא האניה אין משלמים לבעליה את כל העודף שחייבים להם , רשאים הם לעזוב את המקום ואף לא להחזיר את דמי הקדימה . התורכים כבר הספיקו לשמוע מה פירוש העסק אליו הם נכנסים . הם מוכנים אפילו להחזיר את דמי הקדימה למרות החוזה ואינם רוצים לנסוע . אחרי יום של ויכוחים הוסכם שהם יסעו אם ישלמו להם 12 . 000 ליש"ט . לנו לא הייתה ברירה , היות והיינו מוכרחים להשתמש באגיה

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר