פרק עשרים־וששה כל־־דכפין

עמוד:304

יום נדדו במשך חמישה שבועות על פני הים , כי באמצע הדרן החזיר רב החובל את האניה והביאה לפיראוס . גא ? הודיע שלא יחזור להשיט את האניה אלא אם גן יוסיפו על שכרו . היו להם שני מלווים ארצישראליים . כאשר החליטו לילה אחד לבצע את ההורדה ירד אחד מהם , גורפינקל שמו' לחוף כדי לבחון את הסביבה אולם הוא לא זכה לחזור אל האניה , הייתה זו סביבה ערבית , הערבים השגיחו בו , תפסוהו ורצחוהו נפש . כאשר הוא בושש לחזור ^ יפנו את האניה לכיוון אחר והיא עלתה על שירטון . בכוחות עצמם ובמאמצים רבים ירדו ממנו וחזרו לים הפתוח . בלילה הבא בוצעה ההורדה כאהד החופים והאניה חזרה לים . העולים רבצו על החוף רועדים מרטיבות וקור . שניים מהם הלכו לסייר בסביבה עד מהרה ראו אנשים מתקרבים אליהם . היו אלה תושבים יהודיים שבסביבה , אולם עד שאלו הגיעו השגיחו בהם גם ערבים מהסביבה ובעוד מספר דקות החל אוירון חג מעליהם . העולים הוסתרו בפרדסים בסביבת אשדוד , הובהל אוטובוסים שקלטו את הנשים ואת הילדים . אך הספיקו להתרחק , והפרדסים הוקפו בכוחות צבא ומשטרה חזקים . חלק מן העולים הצליח לברוח — יתרם הובלו על ידי המשטרה ליפו ולאחר מכן למחנה המעצר בצריפין וממנו שוחררו כעבור עשרה ימים . השיירה השנייה , וגם בה כארבע מאות איש , עזבה את פיומה בסוף חודש מרץ . היא הצליחה להגיע לארץ ללא תקלות .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר