|
|
עמוד:288
הדין לגבי נוסע המגיע ארצה באווירון ויורד בשדה התעופה בלוד . הרי רק אחרי שירד אפשר לקבוע אם עולה חוקי הנו או בלתי חוקי . במקרה שבלתי היקי הוא אפשר לשלוח אותו חזרה . אולם אי אפשר לתבעו לדין בעוון עליה בלתי ליגאלית היות ועלה על אדמת ארץ ישראל . זקן השופטים מצא את טענות העורך דין הגיוניות ונכונות . אמנם , רב החובל יכול לעשות כטוב בעיניו עם הנוסעים , אולם אם אלה הם מחוסרי מזון ודורשים שרב החובל יצילם — מחובתו של רב החובל לעשות הכול על מנת להציל את נוסעיו . ואמנם כך עשה' ציין השופט ? הוא נכנס לנמל וביקש רשות להוריד את הנוסעים או לפחות שינתן לו מזון כדי להפליג הלאה . היועץ המשפטי מר הוגן המשיך וטען' שאמנם הנוסעים הורשו לרדת לחוף , אבל עבירה על החוק נשארה עבירה . בזמן האחרון באים באופן כזה יהודים רבים לארץ ישראל' ואי אפשר להשאיר אותם באניות שירקבו ולא לגרש אותם , בי אין ארץ הרוצה לקבלם . מוכרחים להרשות להם לרדת' אולם העובדה של עבירה על החוק נשארת עבירה שדורשת עונש בהתאם לחוק . להלן קרא מכתב מאת הנציב העליון , שאמנם ניתנה לו רשות מאת מיניסטר המושבות לחוקק את חוקי העליה . החלטת בית הדין העליון היתד "-., ביום ה 19 בספטמבר 1939 הגיעה האניה נעמי יוליה עם מספר רב של נוסעים למים הטריטוריאליים הארצישראליים . לרוב הנוסעים לא היו הניירות הדרושים לשם כניסה חוקית לארץ . למרות זה , שתחילה חשב רב החובל להוריד את נוסעיו מחוץ למים הטריטוריאליים לתוך סירות ולהעבירם לחופי הארץ — שינה אחר כך את החלטתו או מתוך סיבות הומאניטריות או תחת לחץ הנוסעים עצמם ונכנס באופן ישר וגלוי לנמל חיפה . אמנם התביעה הוכיחה שמצד הנוסעים היתה הפרה של החוק , אולם סעיף 12 של החוק מקנה לבית המשפט את הזכות להחליט שלא היתה כאן הפרה של החוק . בית הדין העליון מאשר על כן את עמדתו של בית הדין המחוזי ומזכה את אלכסנדר גילינסקי מכל אשמה . "
|
|