|
|
עמוד:286
הורדו מן האניה הנשים , הילדים והתשושים . כעבור ימים מספר הורדו גם הגברים וצורפו לראשונים במחנה המעצר בסרפנד . ראוייה לציון העובדה , שאף איש מבין העולים , המאורגנים והבלתי מאורגנים , לא נשבר בלחץ החקירות ולא הצביע על מארגני השיירה . כולם טענו שהם אילצו את רב החובל להובילם לארץ . כעבור חודש ימים שוחררו מן המחנה . המשפט האניה הוחרמה על ידי השלטונות ורב החובל וצוותו נאסרו והושמו במאסר בכלא עכו . מקץ חצי שנה נתקיים משפטם בבית המשפט המחוזי בחיפה . השופט אבנס ישב כדן יחיד . לנאשמים טען עורך הדין י . שפירא . הקטיגור — הקצין איברהים ביטאר . לאחר שהוקרא כתב ההאשמה טען רב החובל שאינו מודה באשמה . הוא נשבע ברוסית ואמר : " אני נשבע באלהים שאספר את האמת . אני עובד באניה בתפקיד קברניט ומקבל הוראות ישר מאת בעלי האניה . ב 27 ביולי השנה קיבלתי פקודה לעזוב את נמל גאלאץ ולהפליג באניתי . בדרך פגשנו סירות עם פליטים והם הועלו על אניתי , כי הטלטול בסירות היה כרוך בסכנות מוות . וכך הפלגנו מנמל לנמל ובכל מקום נתקלנו בשערים נעולים ובפקודה האכזרית : לזוז מפה . ובינתיים אזל הפחם , אפס המזון וצעקת הרעבים הגיעה עד לב השמים . כשהתקרבנו לקושטא שלחתי מברק לצירות הבריטית בקושטא , שבו נאמר : באניתי נמצאים שש מאות גברים חיילים טובים , המוכנים לצאת לחזית ולהלחם בהיטלר עד טיפת דמם האחרונה . לא נעניתי . רציתי כבר להפנות את האניה לכיוון ממנו באתי , אבל ידים חוקות תפסוני והוזהרתי : אם לא תמשיד בכיוון בו אנו רוצים נשליכך הימה . 1130 נפש באניה קטנה , ביניהם 380 נשים , 600 גברים והשאר ילדים קטנים שהתרוצצו יחפים , רעבים וחולים . גורלם היה נתון בידי . אין מלים בפי לספר על התלאות ועל הסבל של האומללים האלה . וכי היתה לי רשות מוסרית להתנגד לרצונם של 1130 נפשות אלו , שנחשולי השנאה הנאצית עקרום מארצות מגוריהם . הרי את כל מה שהיה להם מסרו ובלבד שיצילו את נפשם ויסיעו אותם למחוז חפצם . היו רגעים ונדמה היה כי לעולם לא יגיעו למטרתם . והרי אז נשארה להם רק דרך אחת — הימה . האניה מתקרבת לחופי הארץ . המולדת , תקוות הפליטים , נראתה
|
|