פרק שמונה־עשר דאנציג - "אסתיר"

עמוד:215

הבטיחו לספק את המצרכים הדרושים במשד כל זמן שהותה של האניה בחופי יוון . אחרי זה גינו באזני חברי ההנהלה את המשטר החמור שהם מקיימים באניה ואחדים מהם — נימת איום הייתה בדבריהם . חברי ההנהלה הסבירו שאין להשוות את המצב באניה לחיים רגילים ביבשה ! ביבשה חפשי כל אחד לעשות כרצונו ואילו כאן אנוסים 700 איש לחיות בצוותא , על אף השוני באופים ובגישתם' ואין להסדיר חיים אלה ללא משמעת קפדנית . אולם הסברי ההנהלה לא הניחו את דעתם של חברי המשלחת ובגמר השיחה שוחחו ארוכות עם נציגי הדנציגאים שלא בנוכחות חברי ההנהלה . אך עזבה המשלחת את האניה — פרצו עליה מהומות . האנשים התקהלו חבורות חבורות , ובכל חבורה נמצא מישהו מן המסיתים , שקראו לנוסעים למרוד בהנהלה ובמשטר הקיים באנייה . "אנו דורשים בחירות דמוקרטיות בהנהלת האניה" — נשמעו צעקות מכל עבר . האנשים נשתלהבו והאויריו התחממה ומדיבורים עברו לאיומים ולנפנוף אגרופים . המתיחות הגיעה לשיאה לאחר שהכריזה ההנהלה שלא תכנע לאיומים ותמשיך גם להבא לכהן בתפקידה . ראשי המסיתים והצעקנים החלו להתקדם לעבר התא , שבו ישבה ההנהלה ודנה במצב , כשהם מאיימים להשתלט בכוח על האניה ואחריהם נדחקים מאות הדנציגאים . משמרות הבית"רים תפסו עמדות וחסמו את הגישה לתא ההנהלה . אחד מראשי המתפרצים נאסר לפי פקודת ההנהלה והוכנס למחסן הפחם . דבר זה היה כשמן למדורה . המהומה גברה ופרצו התנקשויות בין שני הצדדים . כשראה רב החובל שהמצב מחמיר והולד' הזעיק את משטרת הנמל היוונית . רק בראות הנוסעים את המשטרה המתקרבת — נרגעו הרוחות , כל איש פנה לעברו ושקט השתרר בכל . היה זה שקט מדומה . למחרת התחדשו המהומות ביתר שאת . כבר בשעות הבוקר המוקדמות החלו הויכוחים ועד מהרה סחפו את כל נוסעי האניה . מרגע לרגע נעשה הויכוח סוער יותר . שוב נתלהטו היצרים . ההגיון והשכל הקר נסוגו כמבוישים לקרן זוית . השולט הוא הרגש המתפרע הרוצה לבוא על סיפוקו הבהמי הפראי , ושוב נשקפת סכנה חמורה לכל הנוסעים גם יחד . אל הסיפון מגיעים שוב נציגי קהילת אתונה והג'וינט . הפעם הם באים בלווית מפקד המשטרה ומספר שוטרים . אחרי דין ודברים קצר אוסרת המשטרה את מפקד האניה םנדר משה ואת יכנסון ומובילה אותם לתחנת המשטרה שעל החוף . שני הנאסרים נחקרים ארוכות על ארגון העליה , על האחראים לה וכדומה , אולם החוקרים נתקלים בקיר אטים . השניים טוענים שאין בדעתם להשאר ביוון או להפליג לכל ארץ שהיא פרט לארץ ישראל . זוהי מטרתם , וכל עוד הם נמצאים בדרך , מוטלת עליהם החובה לשמור על השקט ועל הסדר באניה . בעוד הם נמצאים במאסר , מנסים נציגי הקהילה והגיוינט בעזרת המשטרה להנהיג סדרים חדשים באניה ולקבוע הנהלה חדשה . יום ולילה נמשכים מאמציהם — ללא הצלחה . הבית"רים מודיעים ברורות , שאם עד לשעות אחר הצהריים לא ישוחררו שני האסירים — . יישפך דם באניה וכל האחריות לתוצאות תחול

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר