|
|
עמוד:114
— זה מוות בשבילנו . — קבלתי פקודה מאתונה . — לא נחזיר את הויזות . — אני צפוי למאסר אם לא אמלא את הפקודה . — גס אם תוצא להורג לא תקבל את הויזות , כי חייך אינם שקולים נגד חייהם של 870 איש , הבנת ך" נרגז עוזב הקונסול את המשרד . התברר שהממשלה הבריטית הפעילה לחץ דיפלומאטי חזק על הממשלות הנוגעות בדבר . מה לעשות , מאין תבוא הצלה ? אם לא יסעו — גורלם נחתם , הגיסטפו נוהגת לעמוד באיומיה . ואם יסעו — ייאסרו על הגבול ומי יודע מה מזמן להם הגורל שם ? שעות קשות של התלבטויות ויאוש עבדו עליהם . שעת האפס מתקרבת . האנשים מוכנים ומסודרים ליציאה , הרכבת עומדת הכן , וגם מלאך המוות עומד הכן להסתער על טרפו " . נפלה ההכרעה . יוצאים לדרך . אין מה לאבד . בגבול יראו איך יפול דבר . הרכבת נבלעה בחשכת הלילה . היא מובילה למעלה מ 900 לבבות נפעמים מתקווה ואושר . עדיין אין הם יודעים שדרכם מובילה אל הבלתי נודע ... מחנה בצל האלפים אחרי ליל נסיעה על פני גראץ וקלאגנפורט הגיעו עם בוקר לתחנת הגבול המשולש ( אוסטריה—יוגוסלביה—איטליה ) שעל יד הכפר ארנולדשטיין . בתחנה קבלו את פני הבאים משמרות הגבול של שלושת הארצות . היוגוסלבים והאיטלקים מודיעים שקבלו פקודות , מבלגראד ומרומא' לסגור את הגבולות בפניהם , היות והויזות שברשותם אינן מוסמכות . מפקד המשמר הגרמני תמה לשמוע זאת . גם האלר העמיד פני משתומם . כל הדיבורים לא הועילו . הם בשלהם — אין מעבר ! כעבור שעתיים דורשים הגרמנים תשובה ברודה , מה יש בדעתם לעשות . האלר טוען , שברצונו לנסוע לרומא ולבלגראד להשתדל אצל השלטונות . כן יתן הוראה לאניה להגיע מפיראוס לפיומה או לשושק . — כמה זמן יקח הדבר ? — מספר ימים בלבד . — ומהי הערובה שתחזור ? — קחו את הדרכון שלי וציידו אותי ברשיון מעבר חד פעמי . הגרמנים טרם שוכנעו . בינתיים נודע לאנשי השיירה על המצב . אחרי ההתרגשות הראשונה נרגעו הרוחות . לא נותר להם אלא להקים את המחנה שלהם ולחכות .
|
|