|
|
עמוד:44
ק י ג ו ץ מיכסת ה עלי ד , יש להעיר כי הממשלה עצמה הפכה מזמן פלסתר את התחיבותה להסדיר את העליה בהתאם ל"כושר הקליטה . " בענין זה נאמר בדו"ח של האכסקוטיבה לקונגרס הציוני הי"ח שנערך בקיץ 1933 בפראג . " ענין עליית העובדים , שהיה גורם תמיד דאגה רצינית , החמיר ביהוד בזמן האחרון . לאחר תקופה של עליה יחסית והחלטית במספר הרשיונות שניתנו באה עם המיכסה האחרונה ירידה יחסית . הקיצוץ במיכסה ( במקום 12750 נתנה הממשלה רק , ( 5500 היה בו כדי לעורר דאגה , ביהוד שהוא חל בעונה של גיאות בלתי רגילה בפעולה הכלכלית היהודית בארץ מצד אחד , ושל שואת יהודי גרמניה מצד שני . " במכתב לממשלה בענין המיכםה האחרונה כתבה ההנהלה : " עובדה זו , שבשעת התפתחות כלכלית נמרצת ומחסור ניכר בפועלים יהודים מצאה הממשלה לאפשר לתת רק 40 אחוז ממספר הרשיונות שנדרשו על ידי הסוכנות היהודית מוכרחה ליצור רושם , אשר אנו בטוחים שלא היה בכוונת הממשלה לעוררו , כי יכולת הקליטה הכלכלית של הארץ חדלה להיות נימוק המכריע בקביעת הפוליטיקה של הממשלה בענין זה . " לעומת עמדתה של ההנהלה הציונית , אשר השלימה למעשה עם קיצוץ מיכסת העליה , קראו הצהי'ר ובית"ר לנקיטת פעולה תקיפה ולהחרמת מיכסת העליה , לאות מחאה . שלטון בית"ר פירםם את ההכרזה הבאה בחתימת זאב ז'בוטינסקי : " בשעה שרבבות בניו של עם ישראל הנרדף שואפים לארץ ישראל , ומצד שני צמאה הארץ לרבבות עובדים עבריים ועומדת הכן לקבלם , נותנת לנו ממשלת המנדט "שדיול" עלוב , המכיל למעשה לא יותר מ 3000 רשיונות עליה לששת החדשים הבאים . צעד זה גילה באופן מסוים את חוסר ההגיון ואי הצדק הבולטים ללא נשוא בכל "שדיול , " כי בה נקבע מספר העולים לא לפי הדרישה המעשית מצד נותני העבודה או צרכיה הכלכליים של הארץ , אלא מתוך שרירות לב של הפקידות . אין זה לפי כבודה ומטרותיה של הציונות , עוד פעם לאשר את השיטה הזאת על ידי קבלת הקצבה , המבליטה בעליל את כל חסרונותיה של השיטה . צריך לבטל את השיטה הזאת אחת ולתמיד , וזהו הרגע המתאים להתחיל בביטולה על ידי דחיית "השדיול * ' המעליב הזה . למרות שאלפים מבחורי ישראל שהוכשרו להיות חלוצים בארץ מצפים זה כמה שנים לתורם לעליה , החליטו הצה"ר ובית"ר לעשות את
|
|