פרק י"א תחית הדייג העברי

עמוד:290

בשבתנו שבת אחים גם יחד הרקנו בקבוק ויסקי ( על חשבוני כמובן ) ונפרדנו ' כאחיט לנשק . רק יומיים לאחר שהגענו לביירות הצליח באייבסקי לאתר שבעה נוסעים . שצריכים היו להפליג עמנו לתל אביב . בין נוסעים אלה היו שתי צעירות , אותן סירב באייבסקי לקחת מפאת העדר הנוחיות ב"צפור הקרח / ' וכך נשארו לנו חמישה נוסעים בלבד ! היתר משום מה לא הופיעו . רק אחרי שהפלגנו למרחבי הים גילה לנו באייבסקי את הסוד : כל הנוסעימ שלנו לא היו אלא עולים "בלתי חוקיים '' ומתפקידינו היה להבריחם למולדת . כך הפכה איפוא ספיגת הדייג שלנו לספינת המעפילים הראשונה . תיכננו להגיע לחופה של תל אביב לאחר חצות , אף שוב לא שיחק לנו המזל * נתאחתו בעשר שעות . שירת "התקווה" פרצה מגרונות נוסעינו בהבחינם בחופי המולדת . אף חיש מהר ציווה עליהם באייבסקי להפסיק עד לאחר שיעלו לחוף . — "כאן אין אנו מעונינים לעורר את תשומת לבם של כרישי משמר החופים — / ' אמר . פנינו מערבה ושוטטנו כל אותו יום בלב ים . עם רדת חשבת הלילה חזרנו לחוף' נכנסנו לירקון וכאן הורדנו את מטעננו החי — ומשם המשכנו את דרכנו למעגן יפו . היה עלינו להתחיל בעבודת הדייג . באייבסקי התנגד לכר שנטפל בדייג חופי ' " הדייג במים עמוקים — / ' הסביר' — "הוא הדייג היחידי שיוכל לפרנס את העוסקים ' בו / ' ידיעותי בדייג הצטמצמו בכך' שמפעם לפעם הייתי יושב על חוף הים' או על שפת הנהר וצד בחכה דגים שלא עלו בה מעולם . באייבסקי היה מגדיר שיטת דייג זו במשפט קולע : "בקצה האחד פישפש ובשני טיפש / ' הפישפש היא תולעת הפתיון ואני הנני הטפש . באייבסקי מסר בידי רשימה ארוכה של הציוד הנדרש לדייג עמוק' אך לא ידעתי מנין יהיו לי האמצעים לקנותו . פתחנו במו"מ עם בעלי הון פרטיים ועם המוסדות הלאומיים' אך מאמצינו העלו חרס . איש לא התענין בדייג העברי בארץ ישראל . לעתים קרובות נהגנו להסב ב '' שלג לבנון" ( אחד מבתי הקפה הידועים של תל" אביב באותה תקופה . ( מבקרי המקום היו מתלוצצים כשהם מצביעים על סמל הזהב הימי , שהתנוסס על מצחיותינו' ואומרים : '' מוטב שתשכירו את כובעיכם לנשפי פורים . " דומה' כאילו פתחו אותם ליצנים פה לשטן . האסון קרה בחג הפורים . אותו ערב ירדנו לשעה קלה לחוף , כדי ללגום כוסית י"ש לכבוד הוד רוממות אסתר המלכה . אך בטרם הגענו ל"שלג לבנון , " התחילה לפתע מנשבת רוח צפונית חזקה' שגברה והלכה מרגע לרגע . חזרנו במהירות האפשרית על עקבינו ולאחר שעה קלה עמדנו על רציף ה"גומרוק" ביפו . הים העלה גלים גבוהים וקשה היה לעמוד במקום אחד מחמת הרוח החזקה' שהפכה לסערה . את ספינתנו לא מצאנו במקומה . — "היכן ה'קינגספישר' ז" — שאלנו את ה"באחרים '' ( הימאים ) הערביים . הם צחקו בצחוק פרוע שהקפיא את דמנו : ,, ראח אל באבור תבקעום" — אמרו , "מאפיש "קינגספישר" ,, ) אין עוד "ציפור הקרח . " הלכה ספינתכם לאבדון . ( " את "ציפור הקרח" מצאנו בין יפו לתל אביב . היא רבצה על סלעי החוף . שבורה ומרוסקת . שני הבחורים' שנשארו עליה , ניצלו . כפי שהוברר לנו לאחר זמן' ניסרו הדייגים הערביים אחת מטבעות העוגן שלה' ועם פרוץ הסערה נקרעה השרשרת והספינה נישאה על כנפי הסערה אל סלעי החוף' זה היה סופה של '' ציפור הקרח . '' זמן רב עמדתי בחברת באייבסקי באותו מקום , שקועים בהרהורינו הנוגים .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר