|
|
עמוד:145
בשעת ביקורנו בארץ היו לנו אי אלו תקלות עם אנשי הצוות של "שרה א / '' רב החובל הצרפתי הזקן ביאנקי ביקשני לשחררו מתפקידו . בתו חלתה והלא רצה לחזור למרסיי . לא יכולתי לפטרו מבלי נטילת רשות מן הקונסול הצרפתי אף בקשתי ' מן הקונסול שירשה לנו להפליג גם בהעדרו של נציג הדגל הצרפתי . בענין זה היה צריך המיניסטריון לעניני ים בפאריז לתת הסכמתה והנה נתעכבה תשובתו , ושחרורו של ביאנקי היה תלוי ועומד . בינתיים קרה לנו מקרה אחר עם המלח האיטלקי פפינו , שנתקף ב"אמוק . " עצביו נתמוטטו והוא החל להשתולל על הסיפון . יום אחה כשעליתי ל"שרה אי / ' ראיתי את פפינו ניצב על החרטום , מזויין בסכין מטבח ענקית ועיניו בוערות בלהב שגעון . על גשר הפיקוד עמד קפיטן ביאנקי , פניו חיוורים כסיד והוא מחזיק בידו קרעי דגל צרפתי . אנשי הצוות היו מפוזרים פה ושם וחניכים מספר ישבו בראשי התרנים . עצבנותו היתירה של פפינו נבעה מכך , שבמשך הימים הראשונים להגיענו לחיפה לא הורשה לרדת לחוף , הואיל ותעודותיו לא היו כשרות . אחר זמן נודע לי , כי שנים רבות עוד קודם לכן ישב במוסד לחולי רוח . באותו יום קיבלתי בשבילו רשיון ירידה לחוף , אך באותו מעמד על הסיפון הזהירוני מכל צד לבל אהין לגשת אליו . צעדתי ישר לקראתו . , " אל תקרב אלי , קומאנדאנטה — , " זעק פפינו , — "אנא אל תיגש אלי . " " מדוע לא אגש אליך , פפינו — , " אמרתי לו , ,, — אם יש לך טענות אלי , אמור נא ונחנך . " למה אסרתם אותי י " גאלירה" " ) בית כלא ( " במה אשמתי " ? באותו מעמד הושטתי לו את תעודותיו ואת רשיון הירידה לחוף . — W men מלמל בקול רועד , — "הישבע לי , כי אין אתה רוצה לאסרני ב"גאלירה . " " אם אין אתה נותן אימון בדברי מפקדך / ' עניתיו בקול רוגז , "לך מכאן . עוד היום אשלחך חזרה לביתך ולמשפחתך . " הרגעתיו , אך לימים שילמתי לו את המגיע ואת הוצאות הדרך ושילחתיו לביתו . הוא נפרד מאתנו ברוח טובה . חיש מהר פקדה אותנו צרה אחרת : שלטונות ארץ ישראל הודיעונו , כי עלינו לעזוב את נמל חיפה במועד שנקבע לנו מראש . אחרת , נאמר בהוראת הממשלה , יוחרם הכסף שהפקדנו כערובה לכך , שחניכי ,, שרה א "' לא ישארו בארץ . לא יכולתי להפליג כל עוד לא נתקבלה התשובה מפאריז בענין ביאנקי . כעבור ימים אחדים קבלתי הזמנה לסור באורח דחוף למנהל משרד העליה של ממשלת פלשתינה ( א"י , ( מר אדוין סמ אל ( בני של הנציב העליון היהודי , הנציב הראשון באיץ ישראל . ( את אדוין םמואל הכרתי לראשונה בביתו של מר ואן פריםלאנד ( חבר הנהלת ועד הצירים לא"י ) עוד בשנת . 1919 שנים אחדות אחרי זה נתבקשתי ע"י הסוכנות היהודית לא"י וממשלת המנדט לארגן משלחת הצלה דחופה לים המלח , כדי להציל לורד אנגלי , שהפליג בלווית אדוין סמואל אל חופו הדרומי של ים המלח ולא חזר משם . תוך 24 שעות ארגנתי את משלחת ההצלה ויצאנו לדרך , אך מצאנו את ה"אבודים" בדיוק בשעה שהם הגיעו בכוחות עצמם לחוף ג'ודיירה ( המעגן הצפוני של ים המלח . ( אדוין םמואל והסוכנות היהודית הודו לי על פעולתי . עתה קבלני מר אדוין סמואל במשרדו באדיבות רבה , והתנצל על שהוטל
|
|