פרק ז' אלה מסעות "שרה א'"

עמוד:121

בעבודתם . בזה אחר זה נפלו אנשי הצוות ולאחריהם החניכים במצב של עלפון למחצה והשתרעו איש ליד רעהו . הסיפון נראה כלאחר קרב . לא היה עוד טעם לעודד את הנופלים . "שאיבת המים הופסקה מחוסר יכולת פיזית להמשיך בה / ' רשמתי ביומן הספינה . כמות נוספת של כותן נפלטה מבין דופני הספינה והמים חלחלו פנימה ללא הרף . ציידנו את האניה בכמות דלק מוגבלת' כי מגמתנו היתה להשתמש בעיקר במפרשים . מצבנו היה בכי רע . חששתי שמא יהא גורלנו כגורל הספינה העברית " עמנואל / ' שירדה למצולות על כל צוותה מבלי שנודע עליה דבר . נשבעתי באותו מעמה שאם נינצל , שוב לא ניקח מטען על "שרה א "' לעולם , אף לא נפליג בה אלא לאחר שנערוך בה בדק יסודי . כל אותו לילה עמדנו על המשמר , כשעינינו צופיות לחופי ספרד . האניה שקעה והלכה . הדקות נדמו לשעות . איש לא עלה על משכבו . לפי חישובינו היה צריך מגדלור הנמל להתגלות אלינו בשעה ארבע לפנות בוקר . בראש התורן הוצב צופה . הלבנה שקעה זה מכבר וחשכת הלילה כיסתה את היקום , חלפו עוד שעות , והנה לפתע הבקיעה את המיית הסער קריאת הצופה מראש התורן : "אור מלפנים . " מן הסיפון לא ראינו דבר . עליתי בעצמי לראש התורן לברר את טיבו של האור . קרני אור קלושות צצו כבו חליפות על פני האופק . ככל שקרבנו לחוף כן פחתה הרוח והלכה . כעבור מחצית השעה הטלנו עוגן במים שקטים באגם . ומבלי לחכות לבואם של נציגי הרשות הספרדית , הורדנו סירה והחילונו חותרים בערפלי הבוקר לעבר העיירה הספרדית הזעירה , הנמה לרגלי הרים . בחוף נעצרנו על ידי המשטרה , אך חיש מהר שוחררנו לאחר שנבדקו ניירותינו , ולאחר שנוכחו לדעת שאין אנו עוסקים בהברחה . השעה היתה מוקדמת והעיירה עדיין ישנה את שנתה , כשהיא טובלת בירק העצים העבותים . לאחר שהעירונו את מחצית התושבים וגררנו אחרינו שורה ארוכה של ילדים מכל הגילים , גילינו שלא נוכל לקבל כאן עזרה כל שהיא . דלק לא נמצא במקום וצריך היה להזמינו בעיר הסמוכה , אך לשם כך דרושה היתה מונית . השגנו את המונית היחידה של העיירה , מונית מימי מתושלח , רק לאחר שעה ארוכה של משא ומתן , לבסוף הגענו למה שהיה מכונה בפי משטרת המקום ,, העיר הסמוכה , " שאף היא לא היתה אלא עיירה נידחת . כאן אמנם מצאנו דלק , אך נדרשנו לשלם תמורתו ב"פזטות" ספרדיות , כי נאסר על סניף הבאנק המקומי להחליף מטבע זר בלי קבלת רשות מגבוה . רק בשעות המאוחרות של אחר הצהרים חזרנו לספינה לאחר שהצלחנו להחליף את הכסף האיטלקי ולקנות מעט דלק . בינתים הספיקו המכונאים שלנו להפעיל את מכונות השאיבה ולהקטין במידה רבה את כמות המים בספינה . הרמנו את העוגנים , העלינו את המפרשים והפלגנו לנמל גיברלטר . שיחק לנו המזל והרוח השתנתה ונשבה באחורי הספינה . היא התחזקה וחיש מהר הפכה לסער מסייע , ועל כנפי מפרשינו התחלנו נעים במהירות של 12 קשר . קודם שהגענו לצוק גיברלטר חצתה לפתע את דרכנו אנית משא צרפתית גדולה , ורק בדרך נס הצלחנו למנוע ברגע האחרון התנגשות הרת אםון בינינו . לפי החוקים הבינלאומיים למניעת התנגשויות בים היתה אותה ספינת משא חייבת לפנות לנו דיך . בעברנו על פניה עוד הספקנו להביע את זעמנו על התנהגות רב החובל שלה בהמטירנו מטח קללות עסיסיות בצרפתית לעבר האדם שעמד על

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר