"ארץ־ישראל הדו־לאומית''

עמוד:84

הפנימית שלו ; בתי הספר שלו ושאר מוסדותיו יוחזקו על חשבון אוצר המדינה ; זכותו להטיל מסים על אזרחיו תיכפה על ידי משטרת המדינה ; יובטח חלקו הראוי ל , 1 בפרופורציה קפדנית , הן בפארלמנט והן במנגנון הפקידות . עיקרון זה של שוויון רב לאומי היה אמור לחול בקפדנות על כל הגזעים בתחומי המדינה , כגדולים כקטנים , בין שהיוו 90 אחוז מכלל האוכלוסיה ובין שהיוו קומץ מפוזר בתוכה . מובן שהאוטופיה של הלסינגםורס לא הוגשמה מעולם , לא ברוסיה ולא בשום מקום אחר . עם זאת אני מקווה כי כל אלה שהצביעו למענה , אם עודם בחיים , מוסיפים להיות נאמנים ללא רתיעה לעקרונותיה ; ואני מאמין שהמדינה הראשונה שביום מן הימים יונהגו בה במלואם תהיה ארץ ישראל שלנו , כלומר , כשאנו היהודים ניהפך לאדוניה . אך חוששני שכל זה נוגע מעט מאוד לפיוס אותם הערבים שאינם רוצים כי ייהפכו היהודים אי פעם לאדוניה של ארץ ישראל ; שכן הם סבורים בבירור שעובדת היסוד ה"לאומית , " החלה על כל מדינה , אינה שאלת זכויות כי אם שאלה של מספרים : מיהו הר 1 ב וכמה גדול רוב זה ? הואיל ואני מאמין בקידמה על אף כל האכזבות , אני משוכנע שבתוך מאה שנה בקירוב תאורגן כל מדינה עלי אדמות על בסיס דו לאומי במובן תכנית הלסינגפורס , או על בסיס תלת לאומי או אף מספר רב יותר של לאומים , יהא המקרה אשר יהיה . אף על פי כן לא יהא בכל זאת כדי לשלול מכל מדינה , שבר , מהווה אחד הגזעים רוב ניכר , אפשרות להישאר או ליהפך , דה פאקטו , למדינה לאומית בעיקרה של אותו גזע יחיד ; ושום זכויות שוות , בכל מספר שהוא — ויקוימו אלה כאשר יקוימו — לא יפגעו לעולם ובשום צורה שהיא בחוק הברזל , שלפיו הרוב , ביחוד במסגרת חוקה ליבראלית הוגנת , הוא הקובע בטווח ארוך את אופייה הלאומי של המדינה . כלל זה , עד כמה שיש לאל ידי לראות , מכיר בשלושה יוצאים מן הכלל בלבד . האחד מומחש על ידי הדוגמא המצוטטת לעייפה של שווייץ ; אלא שדוגמא זו יש לה רק נגיעה שטחית בלבד לשאלתנו , כי כן רוב הקאנטוינים של שווייץ הם חד לשוניים , והקאנטון , ככלות הכל , דינו כדין מדינה . סטיה ממשית יותר מחוק הברזל ניתן להבחין באותן המדינות שגזע הרוב ב 1 הוא גזע פרימיטיבי , שאינו מסוגל לפי שעה להתחרות בשליטים הנאורים : אף על פי שראוי לציין את אי הנ 1 ח 1 ת שהרגישו , למשל , בדרום אפריקה אותם השליטים הנאורים לנוכח הסיכוי לשמור לנצח על תחום שלטונם שיישאר בגדר "ארצו של האדם הלבן . " היוצא מן הכלל השלישי נושא אופי פוליטי גרידא : ברוסיה הצארית , בשל המשטר שהתבסס על דיכוי גלוי , נשתוו לאוקראינה , לליטא , ולגרוזיה דמות וצביון "רוסיים" כמעט . אך

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר