|
|
עמוד:35
העיקר , את מה שהבינו הפועלים אינסטינקטיבית , כאשר הלכו להרוס את נול הקיטור : הטכניקה דוחקת את רגלי העבודה , כלומר , עושה את הפרוליטאריון פחות ופחות נחוץ . צד זה דווקא שבמצב כבר נתברר ובולט לעין . בעולם , אומרים , יש עשרים מיליון מחוסרי עבודה , או אף יותר מזה ; ושום אדם רציני אינו מאמין , ש"כאשר יסתיים המשבר" יצליחו להחזיר את כולם לעבודה . אילו נפלה אש מן השמים ואכלה את כל עתודות הסחורות שבעולם , למן התבואה ועד הטראקטורים ועד כסיות של נשים , ולמהר , במקום תור "ייצור יתר" היה מתחיל תור של רעב כללי ועולמי לסחורות — גם אז , כך אומרים , לא היתר . נמצאת עבודה בשביל המונים של דורשיה , בשביל למעלה ממחציתו של אותו מספר עצום . שוב אין בהם צורך , כך אומרים , בשביל ייצור על פי חישוב משקי נבון . כל מה שנחוץ לעולם — כל המזון , כל המלבושים , כל המכונות , ואפילו כל השעשועים — אפשר לייצר עתה בעזרת כמות הרבה יותר קטנה של עבודת אדם , מאשר אותו כושר העבודה הפוטנציאלי , שהפרוליטאריון העולמי מגלמו כיום במקובץ . בתורת הדיוט אני כותב כאן בענווה : "כך אומרים ; " והרי עניוות זו אין בה צורך כלל . הדבר ברור : הכול יודעים שאותה כמות הסחורות , שעוד לפני עשרים שנה היו מייצרים מאה פועלים , הנה כיום , הודות לתחבולת הטכניקה ( והארגון ) בענפים רבים יכוליט לייצרה חמישים פועלים , ובמקצת ענפים , "כך אומרים , " אף עשרים וחמישה וגם פחות מזה . ואם היום זו המגמה , מחר תתן אותותיה עוד יותר . עבודת האדם הבלתי אמצעית , בדורות הראשונים זד . גורם הייצור היחיד כמעט — לפני זמן לא רב עדיין העיקרי בגורמים — נהפכת במהירות לגורם שני במעלה . קרובים הימים , ותפקידה של עבודת האדם הבלתי אמצעית , תפקידו של המאמץ הפיסי בפועל ממש , יצטמצם , ביצירת ערכי סחורות , כדי מידה אפסית לגמרי — כדי גודל השואף , כביכול , לאפס . בבתי החרושת לנעליים , שהקים בצ'כוסלובקיה באטיא הנודע , כבר כיום מנת השתתפותה של העבודה בערכו של כל זוג מגפיים בודד , "כך אומרים , " אינה רחוקה מאוד מן האפס . ודאי , אל האפס והאין לא תגיע לעולם — תמיד תהיה נחוצה T שתלחץ בכפתור — אבל אין ספק שחשיבות תפקידו של הפרוליטאריון , כגורם בייצור , יורדת עתה במהירות עצומה . הסיכוי הנשקף : הפרוליטאריון , ברובו המכריע , נהפך בהדרגה למעמד , שמבחינה חברתית אין צורך בו . שכבה ענקית וכבירת כוח , הממלאת תפקיד עצום בכל חיי האנושות הקיבוציים , מאבדת עם זה בהדרגה את התועלת המשקית שבה , את עצם raison d'etre שלה . "משבר הפריליטאריוך הזה , שמא בו נעוץ שורשר . של מחלת העולם ? אם כך הדבר , הרי תמונות מאוד בלתי צפויות מצטיירות לפני עיני הדיוט ,
|
|