|
|
עמוד:16
' אתיאיסטי' , " הוא כותב ב"סיפור ימי , " אך אווירתה הקלילה של אודיסה והרוח הליבראלית באיטליה , הביאוהו לכלל גילוי יחס של שוויון נפש מוחלט לדת . יחסו היה יחס אמביוואלנטי גם לגבי כוחה של האמונה בתהליך השחרור הלאומי : מצד אחד עשו עליו חיי הגיטו רושם מעציב , ונפשו נקעה מן "ההומור העבדותי , המסתפק ב'ביטול' השונא התקיף במקום מרידה , " אך מצד אחר נתגלו ל 1 גם " הגיאות והאומץ" שבקהל המאמינים : מעשה שאירע לז'בוטינסקי בנסיעתו ברכבת ( ב ( 1905 מפטרבורג לא 1 דיסה , הקרון היה מאוכלס רק ביהודים . כשהגיע זמן תפילת שחרית התעטפו היהודים בטליתותיהם והתעטרו בתפיליהם . בונראים , שישבו אף הם באותו קרון , מחו נמרצות על הפיכת המקום לבית כנסת , אך המאמינים גילו עוז מעורר הערצה : "רצונכם , לכו לכם , ואם לא — בחוזק יד נוציאכם מפה , אם תפריעו לנו בתפילותינו " ! ואף בהיכנס הקונדוקטור הרוסי לבדיקת הכרטיסים , לא זזו ממקומם המתפללים , שעמדו בתפילת שמונה עשרה , והק 1 נדוקט 1 ר לא העז לפצות את פיו עד גמר התפילה בציבור . לימים נתחזק ז'בוטינסקי בהכרת 1 בחשיבות הדת . בלא אמונה נראתה ל 1 נשמת האדם נעדרת שלימות והרמוניה . העולם אינו נע בכוח הראציונאליזם בלבד ; בכל נפש יש געגועים לנשגב ולבלתי נודע . עמידתו של הרב קוק לימין אסירי עכו בשנת , 1920 ועוז מאבקו להצלתו של אברהם סטבסקי מהגרדום ב , 1934 עוררו בלבו של ז'בוטינסקי רגשי התפעלות והערצה . הוא בא לכלל מסקנה , כי צו השעה הוא "לשוב ולמצוא את הגשר אל המסורת . " בלא כל חשבונות אופורטוניסטיים סמך ידיו על "הסעיף הדתי" בחוקת ההסתדרות הציונית החדשה" , ( 1935 ) הקובע , כי "מטרת הציונות ... השרשת קודשי תורתו ( של עם ישראל , " ( ואין כל הצדקה לטענת ערי , בנו , שהוא סבור , כי אביו נסוג מעקרונותיו ואפילו ויתר על כבודו העצמי "ובלבד שישיג בעלי ברית לפעולה מאומצת לשם פינויה של יהדות אירופה והקמת מדינה עברית בארץ ישראל . " ועוד ביקש ז'בוטינסקי להשריש בלב העם : הכרה ללא שיעור בצדקת הציונות ובמוסריותה ובקדימות תביעתו של עם ישראל לחידוש עצמאותו ולפתרון בעיית המצוקה שלו לכל תביעותיהם של עמים אחרים בעולם ; וכן דרש מבני עמו שישוו לנגד עיניהם תמיד את חזון השואה האורבת להם בלי הרף ; מכך יסיקו את המסקנה הבלתי נמנעת שפתרון אחד בלבד יש לבעיית עם ישראל : חיסול הגולה וסוף הפיזור . כוחם של עיקרי אמונה אלה יפה היום , כפי שהיה בעיצומה של המערכה לפני קום המדינה . ולסיכום : ז'בוטינסקי חזה בעיני רוחו את מדינת ישראל העצמאית , החזקה , למודת ערכי אמת לממלכתיות מתחדשת , מדינה דמוקרטית ליבראלית , שבה יקודשו כל יסודות הצדק והשוויון של ההוויה האנושית , מרינה שבה יחיה הפרט בחופש מוחלט , מנותק מכל כבלים , אדון לפעלו המבורך , פרי יזמתו שלו , במשטר הוגן לשמירת זכויות הכל , בלא כפיה , בלא ריב מעמדות ובלא אונס אמונה , מדינה שתפיח בלב היחיד את אהבת החיים ותעוררהו להעמקת ההגות ולחיפושי-דרך 16 שלמה זלצמן , מן העבר ( זכרונות ורשומות , ( ת"א , תש ד , 1943— עמ' 17 . 273 ערי ז'בוטינסקי , אבי , זאב ז'בוטינסקי , ירושלים , תשמ"א , 1980— עמ' . 101
|
|