|
|
עמוד:12
אשר לפני החברה לעתיד לבוא — חסיד הוא ז'בוטינסקי של המשטר הבורגני , היודע לקבוע ל 1 את דרכי התיקון הנחוצים . בהיותו בן המעמד הבינוני יוצא ז'בוטינסקי חוצץ להגנת המעמד הזה , שהושמץ קשות בצל הגל הגואה של הסוציא ליזם הכובש ; סניגור נלהב הוא לחנווני הזעיר ולבעל היוזמה , — נושאי דגל הליבראליזם ותרבות המערב . הוא טורח הרבה להעלות את קרנה של הבורגנות בעיני עצמה ; אין לה מד . להתבייש בהישגיה וגם במפעל ההתיישבות הציוני העריר ז'בוטינסקי את תרומתו של המעמד הבינוני : בכל מעשה ציוני יש שני אגלי זיעה — האחד של הפועל והשני של בן המעמד הבינוני . במאמריו "משבר הפרוליטאריון" מקעקע ז'בוטינסקי את כל סולם הערכים שהציב קארל מארכס במשנתו . הסוציאליזם נתיישן . מחוללו השתית את הדוקטרינה שלו על סמד תנאי החיים ששררו באנגליה ( בעצם "שתי אנגליות" — זו של העשירים וז 1 של העניים ) בעקבות המהפכה התעשייתית . תיאוריו של צ'ארלס דיקנס היו לנגד עיניו של בעל ה"קאפיטאל , " ואולם מאז נשתנו פני הדברים תכלית שינוי . נבואתו של מארכס בדבר 5 ר 1 ליטאריזאציה בלתי נמנעת של החברה במשטר הקאפיטאליםטי נתבדתה . אבי הסוציאליזם לא חזה את השפעתן של המכונה והטכנ 1 ל 1 גיה לצמצום גדל והולך של מעמד פועלי השרירים , עובדי הייצור , ולגידול מספרם של עובדי השירותים , פועלי "הצווארון הלבן . " והרי דוגמא לכך מארצות הברית המתועשת : בין השנים 1967—1947 עלה מספר המועסקים בד . מ 57 מיליון ל 74 מיליון , — ועיקרו של גידול זה במיגזר השירותים ( בתי ספר , בתי חולים , באנקים , אמצעי תחבורה , תקשורת , חנויות קמעוניות , ממשלה . ( ב 1947 הגיע מספר פועלי ה"צווארון הלבן" ועובדי השירותים לכדי מחצית כוח העבודה , ואילו ב 1967 כבר הועמד מספרם על . 60 % שנת 1956 היתר . שנת המיפנה במהפכה כלכלית זו . אין ז'בוטינסקי גורס את הסוציאליזם המבקש להציע פתרון פר 1 פילאקטי לתחלואי החברה , ובתוך כך בולם את תנופת היוזמה של היחיד במשחק החיים האנושי ; תחת זה הוא מציע להיזקק למשנה הסוציאלית העולה מן המקרא ולהשתית את אדני החברה המתוקנת על רעיונות היובל , הפאה , הלקט ושאר מושגי-יסוד עבריים . הואיל ונקודת המוצא שלו היא ביטול העוני , הריהו חותר , בעצם , לעצב את מדינת ישראל לעתיד לבוא בדפוסי מדינת סעד . בכמה מכתביו דן ז'בוטינסקי ב"אקלימה הנפשי" של המדינה העברית לאור מיקומה הגיאוגראפי . מראשיתה של התנועה הציונית המתחדשת קמו בה שתי אסכולות — המזרחית והמערבית . היו שטענו , כי שיבה לציון משמעה שיבה למקו רות התרבות הישנים נושנים שלה במזרח הקדום , ומכאן גם משימתה של הציונות לחזור ולשלב את העם במזרח . היו שנסתמכו על הנחותיו של מונטסקייה , שנתחקה על מקור חוקיו של עם על פי אקלימי מקום מושבו ותנאי חייו מבחינת האיזור הגיאוגראפי : המדבר , השמש הצורבת , רוח השרב , הצחיחות והחום הלוהט וכיוצא באלו גורמים — הם שהטביעו , כביכול , את חותמם על תכונותיו של עם ישראל , וחזקה על התנאים הללו שיחזרו ויעצבו את דפוסי אישיותו של העברי החדש במרוצת השנים . חסידי האסכולה של "ברית שלום" הטיפו ל"התמזרחות , " ללימוד ערבית ולהכרת מנהגי "עם הארץ , " כדי למצוא מהלכים ללבו , להתקרב אליו ולהגיע William Ebenstein , Today's isms , 6 th ed ., New Jersey , 1970 , pp . 24-25 . 10
|
|