|
|
עמוד:8
מחלוקות היסט 1 רי 1 ת , אלא לנסות ולגול את מסך המחר של מדינת ישראל ' המצויים במשנתו של ז'בוטינסקי יסודות העומדים וקיימים משום שלא פג תוקפם , וניתן להיעזר בהם לפתרון בעיות אקטואליות ? מה דמות ביקש הוא לערוך למדינת היהודים לכשתקום , והאם ניתן להחיל כמה מעקרונותיו לעיצוב המסכת הנרקמת והולכת של חיינו הממלכתיים והחברתיים ן יתירה מזו : הואיל והחלום הציוני התגשם בינתיים רק בחלקו ותהליך הבניין נמשך במסלול שהותווה לו ע 1 ד בראשיתו , מן הדין לבחון גם את התקנות לשעה שאותן הגה ז'בוטינסקי בשנות המאבק הציוני , כדי לקבוע אם כוחן יפה עד עצם היום הזה . במכלול יצירתו ההגותית בשדה הרוח והספרות — מעוטת היקף , יחסית , היא תרומתו לדיון הפילוסופי העיוני בנושאי מדינה וחברה . יריעתה קצרה , ובעצם היא מתמצית בראשי פרקים . במסתרי נפשו טיפח ז'בוטינסקי את התקווה , כי בבוא היום , לכשיגיע הרעיון הציוני לשלב הגשמתו הראשון , בבחינת אתחלתא דגאולה , יתפנה לשער , ארוכה יותר כדי לתת ידו למלאכת האדריכלות של הבניין העומד לקום על תילו . בעיות העולם והאדם העסיקוהו משחר נעוריו . רב לשונות ורב תרבויות היה . כוח ספיגתו האינטלקטואלי היה עצום ורב , וכמוהו כוח זכרונו . עוד בימי עלומיו , בימי זהרו כפליטוניסטן בעתונות הרוסית " ) אלטלינה , ( " קסמי ל 1 היכלות זרים , אך מעולם לא לכדוהו בשביים ; מעולם לא התנתק מעמו ולא היה מנוכר . הוא ניחן בסגולות אוניברסאליות , אבל "קוסמופוליט" לא היה . אפשר , שאקלימה הרוחני של אודיסה , עיר הפלאות על חופו של הים השחור , על ססגוניות אוכלוסיה ולשונותיה , הטביע עליו חותם בל יימחה עד סוף ימיו ; מאווירתה של אודיסה ינק משובת עליצות וקלילות חיים , אך התלישות לא היתד , מנת חלקו . ומאז החליט להקדיש עצמו כל כולו לשירות עמו , כמו כיבה בנפש חפצה את כל פנסי האור הקורצים לו , לבן העם הנרדף , מן החוץ . הוא צימצם עצמו בד' אמות הפעילות היתודית הציונית . הוא היה יהודי באוהלו ובצאתו . פעילות מחוץ ל"תחום" היתרי בעיניו בחזקת עבודה זרה . רשות הרבים ורשות הפרט נתמזגו בחייו והיו לאחת , ואת כל נהלי כשרונותיו הזרים אל הנהר האחד , נהר עמו , כדי להגביר את מהלכו . בכך טמונה משמעות תורת ה"מוניזם" שלו " ) חד נס" בלשונו . ( חייב כל יהודי לשעבד את כל הווייתו ולהשקיע את כל מאמציו לטובת עמו ; זהו הפרימאט העליון של היחיד בישראל ! אידיאל אחד בלבד יכול אתה להגשים בשלימות , 1 הרבה אידיאלים אי אתה יכול להגשים אפילו בחלקם . אלוהים אחד ומזבח אחד . כל היקר ללבך תובע ממך קרבנות לאין שיעור . במקומות אחדים ביצירותיו הוא חוזר ומספר על המנהג המוזר שהיה רווח בישראל : לפני חופתה גזזה האשה את שערותיה — גילוי של אהבה , נכונות להקריב את היופי על מזבח האידיאל . ז'בוטינסקי עשה אף הוא כך כאשר פרש מן הספרות הרוסית , והסב על ידי כך עגמת נפש לכמה מיוצריה הלא יהודים , שראו בנטישתו של ז'בוטינסקי כעין גזיזת מחלפותיו של "שמשון" שנועדו לו גדולות . מעולם לא הצטער ז'בוטינסקי 1 על מעשהו ; הוא האמין בעמו ואהבו , ובכך מצא את כל אושרו : "אין הצלה , על אדמת נכר אתם יושבים , ועד לאחרית הימים ייעשה בכם רצונו של הנכר — " ! כתב לאחר הפוגרומים ברוסיה , בשנת , 1905 וכנגדם הציג את התרופה הציונית שלו : "אמונתי אומרת , שבוא יבוא היום ועמי גדול יהיה ובן חורין , וארץ ישראל תזהר בכל צבעי הקשת של נופה הנהדר — בכוח זיעת אפיהם של בני עמי .
|
|