|
|
עמוד:1004
עלינו לקחת מה שהפחה נותן 1 ומה יהא על המצוקה והדחקות אם נגיד 'הן' ו זה לא איכפת להם , כי אינם שומעים את הריאליות הגדולה , השחורה , של גיאורגי השחור . כל אלה שחשים בריאליות זו אומרים ל א . ואני אומר : צר לי מאוד , אבל אנו מוכנים להסיק את המסקנות האחרונות : ראש הכפר לא ילך אל הפחה . גם זהו סימן של הנוער . צעירים הם אלה החשים את כאב העולם ככאב כללי , אלה השואבים תקווה מכאב העולם , אלה שיש להם הכישרון לחוש שהדבר הוא אפשרי . אז אומרים להם , שהם שוביניסטים , מרחיקים לכת יותר מדי , דורשים יותר מדי . נפלא הדבר . יש בקורות הסיפרות , ואפילו בהיסטוריה הסוציאלית , דמות שדרשה פעם יותר מדי . כשתעיינו היטב בהיסטוריה של מוסדי העזר הסוציאליים באנגליה , שהיה להם ערך מכריע בשביל כל אירופה , תמצאו שההת פתחות של nbnrin Poor Law אחר פירסומו של ספר אחד , 'אוליבר טוויסט' מאת דיקנס , שהשפיע על התקדמותה של הריפורמה הסוציאלית באנגליה בערך באותה מידה שהשפיע 'אוהל הדוד תום' בארץ אחרת ובהזדמנות אחרת . שם מתואר כיצד דאגו לילדים היתומים . הילדים הללו חיו בבית יתומים מזוהם ונורא . אחר כך מסופר דבר שקנה לו פירסום . המשגיח מחלק את המרק . מאתיים ילדים יתומים יושבים אל השולחן בנימוס . כל אחד מקבל קערת מרק ולחם , ומשגיחים על כך שיתנהגו בנימוס . פתאום קם ילד אחד ממקומו , ניגש עם קערה ריקה אל השולחן ואומר : ' רוצה אני עוד . ' ודיקנס מתאר ברצינות איומה את ההתרגזות שפרצה אחר מעשה זה . המשגיח סיפר את הדבר לפקיד הראשי , וכל אחד סיפר לחברו : ילד אחד דרש יותר . מה דרש הילד ן כלום דרש שיתנו לו יותר ? לא , הוא דרש שיתנו לו ד י ש ב ע ו . תן לי מקום וקרקע , שיספקו את צרכי הנורמאליים , כדי שאפשר יהיה ליישב שם משישה עד שמונה מיליונים בני אדם שמתייחסים אליהם כאל כלבים . ועל כך באים לידי רוגז . אפילו בישיבת הוועד הלאומי נושא הפקיד נאום ואומר , שהרביזיוניסטים הטיפשים הללו דורשים יותר מדי . אוליבר טוויסט היה זה שהציל את כל יתומי אנגליה , כי המלים הפשוטות שלו זיעזעו את מצפון עמו . שנתיים כתבו על ריפורמה זו ואחר כך הוצאה לפועל . אוליבר טוויסט , שמעולם לא חי , הציל את כל הילדים מפני שהגיד את האמת כולה , מפני שחש את העוני והמצוקה , מפני שדרש מה שהיה חסר לו . היודעים אתם מה היה ההבדל בין אוליבר טוויסט ובין שאר הילדים ? אוליבר טוויסט היה צעיר , הארורים — לא . זהו מה שאנו קוראים בשם נוער . זה כל מה שרציתי להגיד לבית"ר . בעצם , הלא כולנו יודעים שבית"ר חלום הוא . אנו חולמים על נוער יהודי , שבתכונות נפשו יהא שונה מן הנוער של עכשיו . עמוק מכל מה שהזכרתי פעם הוא המושג 'הדר' בהלך המחשבות הבית"רי . כל כך קשה לתרגם מלה זו . בביתי נמצא ספר התנ"ך בלשונות שונות וחיפשתי בו את תרגומה של המלה 'הדר : ' ' הוד , ' 'זוהר , ' 'פאר , ' 'כבוד . ' כל מתרגם חיפש , כפי הנראה , את הביטוי הנעלה , הנאה והנשגב ביותר בלשונו כדי לתרגם מלה זו . כיצד יכולים היינו אנו לתרגם את המלה 'הדר ' ו בית"רים , היו צנועים . הבינו : אתם רחוקים עדיין מן האידיאל שלכם . אבל משהו יש בבית"ר : בית"ר היא נוער , בית"ר צעירה , היא צריכה להרגיש תמיד , שמה שראש הכפר מציין כדבר בלתי אפשרי , אפשרי הוא . כשמצלצל הפעמון של המצוקה האנושית , הרי פועם פעמון זה בלבותיהם של המשתייכים לנוער . לעולם אל תתעצבו , בשעה שרע לנו . אל תתביישו , בשעה שיאמרו לכם : סוף סוף מה בניתם , עקרים אתם , הביטו נא אל עבודה גדולה זו בארץ ישראל , שאפילו הריביזיוניסטים מדברים עליה . מהי נחלת בית"ר שם ? אפס . היודעים אתם , מה פירוש הדבר ז בכול העולם אוספים כספים , כספים אלה לוקחים להם האחרים , לכם אין נותנים כלובו . בזמננו אי אפשר לבנות בהתלהבות בלבד , דרושים כסף וחריצות . אין זה חידוש בחיים היהודיים כשאומרים : שם עומדים הבתים שלי , אבל מי אתה ן לפני מאות שנים , בכול קהילה יהודית , בגיטו של הגלות , היו בני אדם שהתפארו : יש לי ביית , לך אין , לפיכך אדם גדול אנוכי , ואולם אתה , דלפון מסכן , מי אתה ומה יש לך ז זוהי מעשייה ישנה נושנה . וכלום חושבים אתם , שאותם האנשים המתפארים בזה שהם בונים , בונים מפני שהם פועלים טובים יותר , מפני שמסירות נפשם גדולה יותר ? לא , הם מתיהרים בזה , שיש להם כסף יותר . ההבדל הוא הכסף , גאוותם היא הכסף . מכאן נובע ה'מרץ' של בני האדם הללו . כל הפאתוס שלהם מרוכז בכסף ואפשר אין זה טיפשי כל כך . אבל כשעומדים לפני כס המשפט של ההיסטוריה , הרי שייך העתיד לא לעשירים , אלא לעניים . בארץ ישראל אין מדברים ברצון על ארץ של חלוצים . סוף סוף מהו חלוץ ן חלוצים היו אלה , שירדו במאה ה 7 ו מאנגליה הע
|
|