דאגה לאסירי־ציון

עמוד:942

דאגה לאסירי ציון כל אותו זמן הוסיפה הממשלה להחזיק באסירי ציון , כשהיא מעודדת , כפי שנחשד , אף מצד המימסד היהודי , והיה בהחזקה זו כדי למעט סיכונים נוספים מצד המחנה הלאומי , וכן כדי להוכיח שוויון יחס לאנשי טירור יהיו מי שיהיו . עיכובם של עשרות - ובכללם אנשים בגיל העמידה - במשך חודשים מרובים בכלא עכו גרר דאגה מרובה להצ"ח . משום עיכוב זה נשארו מישפחות ללא אמצעיי קיום , ועוד יותר מישפחות — ללא הסעד הכלכלי שנהגו לקבל מבן מישפחתם האסיר . במצב זה נתחייב גיוס עזרה כספית לחלק ניכר ממיש פחות העצורים . וחברים , נקראו לקיים את המיצווה של מתן עזרה ( ובמידה יתירה - בסתר ) לנזקקים בעקבות ניסיונם של השילטונות הבריטיים לעשות לדיכוי כל התנגדות מצד היהודים למדיניותם . לא פרוותה מהדאגה למצבם החומרי של מישפחות האסירים , היתה הדאגה לאסירים גופם , שישבו בכלא עכו . את הקשרים עם המישפחות ועם מוסדות הציבור זעם העצורים עצמם ניהלו בייחוד החברים יצחק גוריון ויקיר הר זהב , שגילו מידה של התמסרות בלב ונפש במתן עזרה וסעד , ומידה של אומץ רב בהסתכנות כלפי השילטונות , ובייחוד המישטרה הבריטית . עניין גדול וקשה לענות בו היה עניין ביטחונם האישי של העצורים והאסירים , הנתונים בקרב מחנה גדול של אסירים ערבים פליליים לחסדם של שוטרים ער בים , יכן עניין הבטחת שלום בני המישפחית שהסתכנו בדרכם באיזור ערבי ובעיר ערבית לעת ביקוריהם בבית הסוהר . כל הפניות והבקשות לעשות להבטחת שלומם של העצורים לא הועילו . באוקטובר 1938 נראה כחסר תקווה , שיחול שינוי בעניין מקום החזקת העצורים העברים המדיניים , ויתירה מזו , אף נעשה ברור , ששיטתם של השילטונות היא לעכב את שיח רורם של העצורים , שתקופת מעצרם נגמרה , בדרך של צווים להארכת המעצר לתקופות נוספות . העצורים פנו בתזכירים חדשים למנהל בית הסוהר בעכו , וכן אל המזכיר הראשי של ממשלת ארץ ישראל , והטילו עליהם 'את כל האחריות למה שעלול לצמוח מתוך מתיחות זו ' , ותבעו שוב שהעברתם לאיזור יהודי תצא לפועל בלי דחיות נוספות . ק . כץ , בשם האסירים , הודיע למזכיר הראשי , שאם לא ימולאו עד 0 . 25 ו . 1938 שתי הדרישות - ביחס להעברה לאיזור יהודי , וביחס לביטול שיטת הארכות המעצר - יברחו העצורים שביתת רעב . פרטים על מצב הביטחון בכלא עכו הגיעו לעיתונות ולציבוריות היהודית : איומי ערבים , ראשי כנופיות הנעזרים בשוטרים ערבים , ב'יום המרד' הממשמש ובא t איומים לשחוט מן האסירים העבריים 'הפליליים' ( משום עבירות ביטחון ) ' מיספרי השוטרים הערבים בכלא . אף ליום התחלת השביתה שנדחה ל 1938 . 11 . 4 לא הניעה תשובתם של השילטונות המאנדאטוריים , ורק אחרי ארבעה ימי שביתה נמסר לפרקליט מאכס זליגמאן , שהשילטונות יהיו מוכנים לעיין בדרישות העצורים , בלא לחץ שביתה , תוך שיבעה ימים למן הפסקתה . יצחק גוריון קיבל היתרו של הרב הראשי מ"א עמיאל לצאת בשבת להודיע לעצורים את הודעת מזכיר הממשלה ולבקשם זקף את נבו , והעם האציל פתח במחאות ושביתות ' . האצ '' ל זקף לזכות אנשיו , ש'הם אשר יצרו את אווירת השילטון של היהודים בארצם , הם אשר הכניסו מבוכה , חרדה , ואימה במושבות האוייב , הם אשר היטו את דעת הקהל בעולם לשים לב רגע אחד , כי גם ליהודים נחוץ מקום תחת השמש , וכי מוכנים הם ללחום על כיבושו ... לא אלפי גאפירים מקושטים ברובים , ולא אלפי שומרי לילה בחביון הנקודות , לא הם יצרו את אלה , כי אם עזי נפש מעטים ... אשר במקום להתגונן בחרו להתקיף ' . המיפקדה הזכירה את בן יוסף ואת רז בתודה ' ) יש יום חשבון וגמולות ותודות , ויש יום קרבות ודגלי ניצחון , ( ' ושיגרה ברכת עידוד וניחומים 'להמוני האסירים , קורבנות האידיאל הלאומי ושיפלות ההלשנה ' . המיפקדה אף עשתה את חשבון עולמו של היישוב , שבפחדנותו ובטימטומו עכר את עצמו , ושקע 'בטימטום החושים והלך בעצת מלשינים . האצ"ל נשאר מנותק , ללא בסיס גיאוגראפי וללא גב ציבורי , מנותק ומבודד מול גדודי ערב , ממשלה אוייבת , אלפי מלשינים מגוייסים בפקודה ... כך נאלץ האצ"ל לעבור לתקופת שתיקה ממושכת , על אפו ועל חמתו , ולאסון היישוב והעם . כיום אוכל היישוב את פרי טימטומו : שילטון ערבי בדרכים ובערים , הפסקת העלייה , ואסונות פוליטיים אחרים המחכים לפירסום ' . ההודעה הסבירה את שתיקת אצ"ל : 'לא בביניין בלבד ולא בהגנה בלבד תקום מלכות ישראל , אלא בכוח הנשק התוקף והכובש , המכה את האוייב וקובע : גבולות . ואם בעקב פחדנותם וטיפשותם של יהודי גולה על אדמת אבות , נאלצנו לדחות את הקרב המכריע ליום אחר - יהיה זמן הביניים ליטוש חרבות לאנשי האירגוף .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר