|
|
עמוד:872
הערכותבבית "ר ראש בית"ר לא חש עצמו בטוב , ולא גילה את לבו לחברים . מאמצו בכינוס הנוער שלו היה הפעם גדול מכרגיל , ואף הוויכוח שקיבל על עצמו לנהל בו היה חריף מכרגיל , ועם זאת היה מרוצה ביותר מרמתם של הדיונים , ואף מתוצאותיהם . לאברהמס בלונדון כתב , ( 1938 . 9 . 21 ) שאם מסביב שולט הדי פיטיסם , הרי בהצה"ר - גאווה , ו'אף לא שמץ דיפיטיסם בכינוס בית"ר . ' חשיבותו של הכינוס היתה גדולה בכול תחומי פעולתו , אלא שבכול זאת נזדקר אף בו — בכינוס הנוער - הנושא הפוליטי דווקא , כרקע לתוכנית פעולה צבאית מיידית . בנושא זה נמשך הוויכוח הפנימי זמן רב . על 'שתי השיטות המדיניות' שעמדו לדיון בכינוס עמד דיליון , 1877 כשאת האחת שהוצגה בייחוד ע"י ראש בית"ר , המתבססת על התוכנית המדינית המקובלת , הוא מגדיר : 'לחץ מדיני על כל הגורמים המכריעים , גיוס הסבל היהודי בגולה וניצול כל הגורמים הבינלאומיים המעוניינים בציונות גדולה ; . ' ... ואת ה שנייה זו מן הקוטב ההפוך , שבה צידדו 'כמעט כל דברי התנועה הצעירים' הגדיר : 'הדרך התכליתית היחידה היא דרך "הפעולה הישרה . " המטרה תושג רק בכוח העובדות המבוססות על "יד חזקה וזרוע נטויה" . ' האחרונים כסבורים היו , ש'השיטה המדינית המסורתית' נכונה והגיונית בתקופה נורמאלית , אלא שלא תועיל בתקופת החירום שבה שרוי העולם , שבה ' אין מקום לצדק ואין אוזן קשבת לנימוקי מוסר . דיליון הבטיח , שהדעות 'הקיצוניות' הן פרי קוצר רוח , אבל לא של ייאוש . מסקנתו היתה , שיש להבין את הוויכוח בווארשה , לא במובן זה , שבו 'התנגשו האלמנטים "המהפכני" ו"האזרחי" שבקרב בית"ר , כי בית"ר כולה היא תנועת שיחרור מהפכנית לפי רוח מהותה . הוויכוח הזה שייך לסוג חילוקי הדעות הטאקטיים : מי יכריע במילחמתנו לארץ ישראל , ה דיפלומאט או החייל ן . ' ( 1877 דיליון , 'במערכה' ( קובנה , ( פברואר , 1939 סוף מס קנתו ? 'יודעי המיקצוע' יצטרכו להכריע אס הגורם הצבאי , גורם 'המרד ' האבנטואלי , כבר מוכשר להכריע , 'אולם אל ניתן לו תפקידים למפרע , ' ערכין . אז יוטל על בית"ר , חוט השדרה של תנועת הצ"ח , להתוות דרכים חדשות ולהתאים את קו הפעולה שלנו למצב שנוצר . אני מאחל לכם הצלחה בתפקיד חדש וקשה זה . בוויכוח הכללי שמעתי את אחד מחברינו [ ז . לוינברג ] שהתאונן : מדוע דווקא אנו נוצרנו לסבל . הדבר תלוי בפירוש של יגון סבל . סבל או עבדות — לא . סבל כמעיין של התקוממות — כן . מסורת זו קיימת אצל הרבה עמים משוחררים , ובעיקר אצל עם ישראל . חג הפסח , למשל , סמלו מדור — מרירות ומרירות . "עבדים היינו , " אולם מכאן נובעת השאיפה לחירות . ' איני יכול לסבול את השירים הארץ ישראליים של מתנגדינו . הם שרים : ו " נומה עמק , ארץ תפארת , אנו לך מישמרת . " איזה מין מישמרת הם י — הרעיון המרכזי בכול שיריהם הוא שביעת רצון , שובע . איני סובל זאת , משום ששכחו את הזעם , את המרור . אינני רוצה , שאנו נשכח זאת . כששמעתי בית"רים צעירים שרים שירי נכר על אדמת נכר , חשבתי כיצד משבים את השירים האלה , כיצד ליצור את הגישה האמיתית לכול השירים האלה . אחר מותו של בית"רי כתבתי שיר . ניסיתי לעבדו — לא מצא חן בעיני . היום אני מביא אותו לפניכם מתוקן ושלם . מובנו הוא : אלוהים ליגון בחרתנו מן היום בו נקראתי לפלא של בית"ר וציון וסיני , יד אחים הסגירתני בכלא ותנעל בית אמי לפני . השרון והעמק לא לנו , לא קציר , לא קטיף , לא ביניין — אלוהים ליגון בחרתנו , ותבחר את אחי לתליין . זה הריב — לא נגמר הוא עדיין בין אדום ללבן ותכול : עוד שלם נשלם לך , קיין - את נשמות צעיריו ניטול ! כי סופן - או לבוץ ריקבונה , או למרוד בירושת הקלון . אנו מרד נקרא — ותבואנה עם העמק הזה לפידיון . טל מפרה , טל חיים — טל המרד ... הוי , רוותה כל ארצנו טלי ! נומה , עמק , מרחב התפארת , יתגשא גם עליך דגלי . כי אנחנו שדיך נטענו - בגלות , מעכו , על גרתם . אלוהים לשילטון בחרתנו על לבן ותכול - ואדומי .
|
|