|
|
עמוד:851
יש צורך לחפש דרך , שהבוגרים הללו לא יתפזרו ולא יעלמו במרחבו של העולם . לכך דרוש ליצור את הצורה הנאותה שתחזיק את ה"אוצרוך , את "האדונים הוותיקים" של בית"ר יחד עם החברים הצעירים בקן . שומה על בית"ר לדאוג , שה"אוצרוף ייכנס אל תוך החיים הציבוריים , המדיניים , והקולוניסאטוריים של התנועה ההרצלאית . כל אשר למד בבית " ר יכניס ה"אוצתן " לתוך הצה"ר , אבל עליו לזכור , שיש בתנועה ההרצלאית אנשים , שאם כי לא זכו לעבור את בית הספר הבית"רי , בית"רים הם מלידה ומבטן . גם מייסדי בית"ר לא עברו את בית הספר הבית"רי . " ברית החייל" הינה ניסיון לארגן בית"רים בוגרים , שהיו מחוסרי אפשרות לעבור בית ספר בית '' רי . גם הצה"ר כולה הינה מין ניסיון כזה . לעתים קרובות מתלוננים על הבית"רים : "אתם מרגישים את עצמכם יחסנים , " והבית"רים עונים : "אולי כך הדבר באמת , אולי באמת יחסנים הננו . " מריבה זו טיבעית היא ומובנת , אבל ננסה לקבוע את המצב האובייקטיבי . אני עצמי , שלא יכולתי לעבור את בית הספר הבית"רי , אומר לבני דורי , הקשישים שב תנועתנו : אחת משתיים : או שלא תקימו בתי ספר ומיכללות , או - אם אתם שולחים את בניכם לבתי הספר הללו - שתודו , שחניכי המוסדות יהיו - וזו תקוותכם — יותר משכילים ונבונים ( בית"רי שנעשה יהיר מדברי אלה אינו ראוי לשאת מדיו . ( מבני דורי שלי , מאלה שהחלו ליצור לפני שנים את הצה"ר , וקודם לכן - את הגדוד , תובע אני כבוד עצמי למעשה ידינו . הקימונו את בית הספר , ואם אנו מתגאים בו , משמע , שאנו רואים בבוגריו דור מלומד יותר ; משמע , שאנו מרגישים גאווה של אב , היודע שבניו יחסנים הם במקצת , בייחוד כשהם עצמם אינם מרבים לדבר על אודות חוכמתם . הכינוס חייב להפוך את ה"אוצרון" לאלמנט "מקיים מדינה" בתוך התנועה ההרצלאית , - היום חוט השדרה של מלחמת השיחחר , ומחר - חוט השדרה של המדינה היהודית ... העולם היהודי לומד לדבר בלשוננו ולחזור על דברינו . כל האידיאות והרעיונות הבית"ריים שורשם נעוץ בכמיהה לגאון . כמיהה זו אילצה אותנו להילחם בחלק ההוא של הציבור היהודי , שהגיטו המית בו לגמרי את רגש הגאווה . בחובנו לא קיננו מעולם כיסופים לנשק ולדם . לא נתקפנו געגועים למרוד באידיאלים של ישעיהו , אלא כמיהה לגאון היתה מקננת בתוכנו . הבה ננתח , מנקודת מבט זו , את התופעה של * הב לגה" ו '' תגובה / ' העולם מייחס את ה '' תגובה" לתנועתנו . אם מצביעים בזה על אירגון איזה שהוא , אומרים אנו שזה אווילי , לא-יפה ולא מוסרי . אולם אם העולם מתכוון להגיד , שאש התגובה פרצה מתוך ניצוץ שהוצת מהמנטאליות שלנו - הרינו מודים בכך . כי גם תגובה היא התקוממות של גאון , מרואה כלפי מצב שבארץ ישראל היה עם ישראל לעכבר המסתתר בחורו . כבר בתקופת ההתבוללות נאלצים היינו להילחם נגד הביטול העצמי של היהודי - נגד זה , שאנו היהודים נלחמים למען המן , ומגינים על האינטרסים של המן . אין אנו מודים בהתקדמות , אם היא מוציאה מכללה את עם ישראל . אם עגלה היא התקדמות זו , אומרים אנו : "עצור , עד שילדי יעלה גם הוא על עגלה זו . " לבי דווה גם לאשמים וגם לחפים מפשע . יהודים סוברים , שיום יבוא ומידה אחת תהא לאשמים ולזכאים : מחילה ורחמים לכול . זהו שיר מיזמור לעתיד לבוא . היום יודעים הכול , שכשניסה ה"ציפילין" להפציץ 25 פעם את לונדון , הפציצו אווירונים אנגליים 25 פעם את קארלסרוהי , בלי לחקור מי אשם ומי נקי מכול חטא . כך נוהגות כל האומות , כשתובע האינטרס הלאומי שלהן . ומעשה שהיה בעיירה אחת : כפרי רעב גנב כיכר לחם לו ולילדו הרעב ... טוען הכפרי : מה יכולתי לעשות ז רעבים אני ובני . עונה השופט : חייב היית לשאול קודם , ולא לגנוב מאנשים חפים מפשע . אז היה על הכפרי לענות : במדינה שבה אני מתהלך רעב אין חפים מפשע . יודעים אנו מדברי ימי ישראל מיקרה , שבאגדה אולי הוא תמים , אולם מכיל מחשבה פילוסופית עמוקה . כשראה מצביא יהודי , שעוד מעט והיום יוצא בטרם ינחל צבא ישראל ניצחון , נתן את הצו : 'שמש בגבעון דום . " ועתה נקדיש נא את תשומת לבנו למאורע , שמעטים מבינים אותו ודורות רבים ילמדו ממנו : צעירים יוצאים לכביש ומכריזים ן או שהדרך תהא חופשית לכול , או שלא תהא שייכת אף לא לאחד . אחד מן הצעירים הללו שילם בעד זה בחייו . הוא אחד מני אלפים הראה סמל של קדושים . אל תזכירו את שמו , אל תדברו עליו . אולם להרהר בו אתם חייבים . היופי הפלאי שהתגלה פיתאום לבית '' ר ולעם-ישראל — הדורות הבאים יהרהרו בו . עכשיו אנו מבינים את הפירוש של המלים '' במעלות קדושים וטהורים , כזוהר הרקיע מזהירים" במשמען הנכון ... הגיוס הוא אחת התופעות העמוקות באידיאולוגיה
|
|