|
|
עמוד:808
בשנים האחרונות לקן דאנציג קן בית"ר דאנציג - העיר הגרמאנית במעמד מדיני מיוחד כעיר חופשית הנתונה למרות פולאנית — פעל בתוך קהילה יהודית קטנה ביחס , אלא שנהג בפעילות אינטנסיבית , ודינו היה כדין סניף ארצי , שנציבות עומדת בראשו . קבוצת הפעילים בראשותו של הנציב מ . מימאן , " עסקה בכול תחומי הפעולה הבית"רית , לרבות ה'הכשרה , ' ולרבות הפעולה הסיפרותית . קן זה העמיד עצמו במרכז ענייני בית"ר , ולא דבקה בו פרובינציאליות . בקשר לפגישה כללית ' ) ועידה ארצית ( 1936 . 6 . 20 , ' הוצא 'עיתון הכינוס . ' הנציב דיבר בו ברעיון הלגיו ניסם , רעיון שבימי מאורעות בארץ עשוי לזכות להכרה מצד הכול . מאיר שיפמאן / בן חורין / דיבר בו ב'הנדר הבית"רי , ' שלא 'ההמון הבית"רי ידור' אותו , שהרי 'רק אחדים יהיו סגולים לזה , אבל בית " ר כולה צריכה לדעתו ולהכירו היטב היטב , ולהרהר על "שבע מיצוותיו" ולהחליט — לא בפומבי , בעיני העולם , כי אם בלב . ' בעיתון הנציבות 'הגדוד' ( גרמאנית , ( שתחילת הוצאתו ביולי , 1936 וגיליונו האחרון ( כמסתבר ) מס' 8 יצא לאור במארס , 1938 הובא חומר ציוני כולל , וכן הובאו בו דברי פולמוס משל בית"רי המקום rcf y , ff זו מנתה את מ . שיפמאן / בךחורין , / ו , קפלן , מ . מאלקישר , נז . בלושאנוף . ( 1729 מפרי עטם של ז'בוטינסקי , קלוזנר , ב צ כץ , שכטמאן , ד"ר מ . שבד , פוךוייזל , אחימאיר , ד '' ר יצחק לאנדוי , זאב איירי , וכן שירים של שלמה בן ציון וליאו מילשטיין . העורכים היו ; תחילה הנציב מ . מימאן , ואחר — מאיר שיפמאן / בן חורין , / ולאחרונה — אינג' ר . פוגל . בנוסף לעיתון הוצאו עלונים מיוחדים לאוהדים . וספרו של אדמונד שכטר מאוחר למדי , ואולי מאוחר בכלל , בשנת , 1938 יצא לאוד ספח של ד"ר אדמונד שכטר על המילחמה למען ציון . אף ספר זה ( Freiheitbewegung Israels und der Voelker Kampf um Zion . Die ) יצא לאור בווינה מטעם המו"ל הציוני הפעלתן היינריך גלאנץ , ונועד — כמפורש בהקדמה לספר - לחיזוק האמונה של הדור העברי בעתידו המדיני של עם ישראל . מחברו דן בנושאיו דיון היסטורי פילוסופי עקרוני , התעכב על שלילת הכוח נגד חיוב החח לפי התפיסה היהודית , ובא לתת סייג לשלילה בתנאים של כורח המציאות , זו המציאות שחייבה שימוש בכוח מצד אומות משועבדות אחרות . מקום גדול הועיד בדיוניו למיל חמות השיחרור של האירים , הפולאנים , הצ'יכים והאי טאלקים , ודיון עומד בפני עצמו הוא דיונו על גבורות ישראל מימי נחמיה , והחשמונאים ובר כוכבא . שכטר לא בא במליצות סתמיות ובדברים של טישטוש , אלא דן באומץ ובגילוי על כישלונות ואכזבות , אחדות ופרישה , רוב ומיעוט , החלטיות ופשרה , מאכסימא ליסם ומינימאליסם , ועשה חשבונו של הסוציאליסט , שהפסיד עולמו עם מילחמת העולם של , 1914 בעוד הסוציאליסם של העם הפולאני המשועבד היה דווקא עקבי בפאטריוטיסם שלו . העם העברי נקרא לגלות את הפאטריוטיסם עולו בימי מיפנה בהיסטוריה . את דיונו הנרחב בדרכה של הציונות פתח המחבר במוטו מהימנון בית"ר , ובדיון זה עמד על ההבדלים במיל חמות השיחרור , ועל מעמדו של הרצל בתולדות ישראל . בו סקר את מערכות המילחמה העולמית הראשונה , ודיבר בתרומפלדור , בניל"י ובז'בוטינסקי , עד שבא להרחיב את הדיבור בשאלת הערבים והביטחון , במרד הערבי של שנת 1936 ובהבלגה היישובית . בפה מלא ציין שאפילו ניתנה אהדתו של העולם ליהודים כנגד הבארבאריות הערבית , הרי הערבים הצליחו הצלחה גדולה במרדם , והוכיחו שאץ המאנ דאט הבריטי ראוי עוד לשמו . שכטר פירש וקרא למרד יהודי אקטיבי ועמד על תפקידה של בית"ר ועל תפקיד פלוגותיה במערכה החדשה , עם העלאת תוכנית החלוקה , ועם התפרצותו של ייאוש גדול בעולם היהודי כפי שפרץ בשנת 936 ו . כביטוי מובהק לייאוש זה ראה את המארש — הכושל בעקת הנסי בות — של ד"ר ריפל ואנשיו , שביקשו לצעוד ברגל מפולין בדרך לארץ ישראל . ספרו של שכטר ייסד על ספרות כללית וציונית מרובה , ובכללה על כתבי ז'בוטינסקי ופון וייזל . ( 1727 גדולות היו זכויותיה של הוצאת הספרים גלאנץ , שהו ציאה לאור אף מחיבורים של ז'בוטינסקי , די האאז , ד"ר מאתובר , רוברט שטריקר , שכטמאן , צ '' ה ואקסנואן — בנושאי המדינה , המדיניות , העקרונות הציוניים , ההיסטוריה היהודית והיהדות בהווה . ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדול נהר פרת' ( דברים א , ז . ( כן קבע את החוק היהודי כחוקת המדינה , ואת הלשון העברית כלשונה . המדינה תושג בדרך של חיסול גמור של הגלות ושל המילחמה האירדנטיסטית בארץ ישראל , וכן של החדרת העק חנות הדתיים , המסורתיים והמוסריים של היהדות בחיי העם . 17-T
|
|