|
|
עמוד:801
אחר השיירה הרביעית אחר השיירה הרביעית נתגלע ויכוח בין גלילי לבין כץ וחבריו . כץ הגיע לווינה לבירור הבעיות להמשך ההעפלה , ברם התנהגותו של גלילי היה בה כדי לגרום לאובדן האמון המלא , שבלעדיו אין אפשרות לקיים שותפות בעניין מחתרתי מסובך וקשה כגון ההעפלה . ואומנם אין תימה שמידת עצמאיותו , אי נכונותו לקבל הוראות , שיטתו הראוותנית בהכנות לעלייה ובאירגונה , לא נתקבלו על דעת רבים מאנשי הפעולה , ובייחוד לא על דעת אנשי אצ"ל , שעניינם היה בהבטחת ההורדה של האנשים בסיכון מינימאלי . כץ לא נתכוון לפטרו , אבל בווינה ראה עצמו חייב לעשות כן , ועורר חמתו של ראש בית"ר . ראש בית'יר ראה את ההעפלה עניץ למומחים ב'קונטראבאנדה / ולא לאנשים רשמיים בתנועה . באמצע שנת 1936 ראה כבר בהעפלה יותר מגורם של לחץ כלפי חוץ ושל חינוך כלפי פנים , אלא אף גורם ממשי בעלייה ההמונית . ודאי ראה צורך בפיקוח הציבורי , אלא שעדיין עמד על ההכרח להשתמש באנשים זרים ונועזים , ובדרך הטבע רודפי בצע ואפילו סחטנים . השיירה הראשונה בלא גלילי היו לה חבלי לידה קשים , וראש בית"ר היה לבו רגז מאוד . משנתפרסם דבר הצלחתה של שיירת 'אף על פי ד' לרדת בחוף ארץ ישראל , נתרבו הצובאים על המישרד בשטובנרינג . אלפים מוכנים היו לצאת בדרך של סכנות לארץ ישראל . הללו נרשמו במישרד , על אפה של תעמולת הזוועה נגד הנותנים יד לגירוש היהודים מאוסטריה והמחבלים בעלייה הליגאלית לארץ ישראל . רבים שביקשו להגר לארצות אחרות , נדחתה פנייתם מייד . קושי לא מועט נגרם למארגנים משום הוויכוח - בווינה , ובייחוד במרכז בלונדון - בעניין בחירתם של המועמדים לפי קשרם עם הצ"ח ולפי כוחם לשרת באצ"ל ( 1710 עי' דו"ח 'שווארץ' הנ"ל . ( 1711 היה ויכוח בענייני ממונות בין כץ לבין גלילי . 500 לא"י שאסף ערי דבוטינסקי בפאריס מסר לאצ"ל . ברם גלילי לא מסר לאצ"ל סכום עודף . ערי דבוטינסקי העיד ( מי"ז , תב"פ , , ( 52 / 1 שהסיכסוך עם גלילי החל בוויכוח על אופן השימוש בסכום של 100 לי"ש , שאצ"ל לא היה מוכן להוריד שיירות שלו , משוס מינהג הפומביות שנהג , ופרטים טליהן הגיעו לנציגים בריטיים . תמונתו של גלילי היתה מצויה בכול תחנות המישטרה בארץ ישראל . ערי ראה בג לילי ; מדינאי והרפתקן , בעל רעיונות אבל עקשן בעניינים פעוטים , ונקמן . חלם על רכישת אי יווני מידי הממשלה , כדי לרכז בו עולים . הוא ראה את ההעפלה כמיפעלו האישי והפרטי , ברם דבוטינסקי ואף ערי דבוטינסקי לא נטו להפ סיק עבודתו . אלא שהפסקת עבודתו היחה בגדר הכרח עם התרחבות מיפעל ההעפלה . המיפעל חייב שיתופם של רבים בפעולות הרשמיות והאירגוניות השונות קודם להפלגה , ואף ברכישת ספינות ובתובלתן . גלילי לא יכול היה לעסוק בכול אלה בבת אחת — להפליג בספינות ולהוריך אנשיהן , ולהם פיק לארגן שיירות חדשות ולהשיג ספינות חדשות . אצ '' ל ניהל מו"מ 'פרטי' עם גלילי בנוגע להמשך תפקידו כראש שיירות . עי' דו"ח 'שווארץ' הנ"ל . על משה ( קריבושיין ) גלילי העיד מרדכי כץ י 'לא ידעתי מקורו הרוחני והאירגוני . מבחינה מסויימת היה ערך היסטורי ליוזמתו , ומאז עשיתי עמו את הסידורים הכננותי את בית '' ר באמצעותו באופן רשמי ומאורגן לענייני ההעפלה . כמובן שהדבר נשאר סודי כלפי חוץ . התחלתי לכתוב חוזרים בשם '' מקסים . " מאז הייתי nre עם כל הנציבויות באירופה בעניין ההעפלה ... הוא היה האחראי לטראנספורט , ואני הייתי אחראי להבאת האנ שים למקום הריכוז ליציאה . הוא התנהג בצורה נזיםתורית מאוד . היה הדבר באופיו — אולי רצה לעשות רושם , ואולי רצה שלא נדע סודותיו . מדי פעם היה בא בסיפורים חדשים על הארצות השונות ועל הקשרים שלו . ' כץ הפסיק את שירותו של גלילי , אחר התייעצות עם אישי וינה , ובכללם שליח אצ"ל יצחק רוזן , ומאז היו היחסים מלאי חשדות . החשש היה , שגלילי ניסה לחבל במאמצי ההעפלה של בית"ר שלא באמצעותו , ושמשום כך הוכשלו הקשרים טנו בעלי ספינות ונגרם עיכוב להפלגה . ( 1712 הוויכוח על בחירת המעפילים , שנתווכחו כצנלסון מצד אחד ( מעפילים בית"רינז וקרובים ברוח דווקא ) ויעקבי הדגל' שלו לערוך ביקורת בשתי הספינות האחרות . אגב הביקורת נערכו מיסדרים במתכונת צבאית . המישטרה הבריטית הוטעתה והיפנתה מישמרותיה לחוף הרצלייה . תחילה כסבורים היו שלא יהיו בידי המעפילים שום דיוויזים , ושהוצאות העפלתם תחול על המארגנים , אלא שלימים הותרה הוצאת דיוויזים לפי מיספר היוצאים . אף שיירה זו הורדה ( 1938 . 6 . 26 ) בחוף שכונה ' שדים' . 171 ° משה גלילי עורך מיםז ר מעפילים ' ) צופי ים ( ' ביוון קודם להפלגה בספינת
|
|