|
|
עמוד:756
סיפרות של השמצה כבר בסוף 1937 ראו בסוכנות להגביר את התע מולה נגד ז'בוטינסקי , ובכך להחדיר יחס חיובי יותר בעם לרעיון החלוקה של ארץ ישראל . מאמץ תעמולתי זה היה לו המשך מחודש בקייץ , 1938 כשחששו מאופנסיבה ריביזיוניסטית חדשה וממסעיו של ז'בוטינסקי . גדוד שלם של עיתונאים גוייס לשרת את התעמולה הסוכנותית , ושליחיה נדרשו לדווח על כוחו של הריביזיוניסם בארצות השונות . 1595 ודאי לא היתה השפעת ז'בוטינסקי והצ"ח ובית " ר ואצ"ל מבוטלת , שבסמוך להעלאתו של שלמה בן * וסף לגרדום ראו אישי הסוכנות לעודד - ואף לממן - פירסומים של חוברות אנטי ז'בוטינסקאיות בעברית , באידיש , ובלשונות רבות אחרות . כדבר הזה נהגו בשנות העשרים עם עלייתו של האופוזיציונר ז'בוטינסקי , וכך — בימי פרשת ארלוזורוב . אל זירת התעמולה עלה שוב המשמיצן והקנאי ח . בן מאיר = ) ח . שורר , ( שהכין בזמנו את כתב הקיטרוג התע מולתי בעניין סטאבסקי , 159 ° ועכשיו פירסם את חו ברתו החדשה 'הריביזיוניסם - סכנה לעם ( חמש שנות של ריביזיוניסם - ביריונות ' . ( חוברת קיצונית זו יצאה בשתי מהדורותיה ( אבגוסט , ספטמבר ( 1938 בהוצאת מפא"י 1597 ובה דובר 'על עמידה במערכה נגד האוייב מביית , נגד יסודות ההרס והחתירה , המחזקים את הקמים עלינו לכלותנר ( עמ' . ( 4 בחוברת זו קשר עצמו מחברה בנוסח חוברתו הקודמת , וחזר לנוסחו שלו ג 'עם זיכויו של סטאבסקי "מאין הוכחות מספיקות" - חגגו הביריונים והמיפלגה הריביזיוניס טית את "ניצחונם" בשאון ובתרועה בארץ ובגולה' . ( 4 ) בקשר לתחילת המאורעות של 1936 מסר דו"ח מעוות , בתיאורו את 'נוער המרי' ( כביכול יורשיה של 'כת הביריונים ( ' שהפגין בזמן הלוויית חזן ו'הל ווייה נהפכה להפגנה פרועה , שלוותה קריאות וסיסמאות נפסדות ובלתי אחראיות , ' ... ושבהשתוללותו מילא תפקיד ( בדומה לתפקיד שמילא בהפגנה לייד הכותל , . ( 6 ) ( 1929 ובעניין 'השיסוי הגדול נגד ההבלגה , ' טען , ש'לא ידעו ולא הבינו כי הבלגה - פירושה הגנה אמיצה' , ( 7 ) ואילו הם 'עדת מופקרים פורקי עול ונטולי אחריות' . ( 8 ) וביחס לז'בוטינסקי טען , ש'התנפח , ' שסיפסר 'על קברות החללים , ' שהכריז שיש להתקרב אל איטאליה , ושחבש 'את כובע הליצן' ודרש שימסרו לידו את ההגה . ( 10-8 ) על פברואר 1937 דיבר כעל חודש של אקטיביות יתירה של הריביזיוניסטים : 'הפקרות , כזב וביריונות שימשו ב עירבוביה ... נשיא בית"ה הדוצ'ה הגדול , משך בקצה אחד , ופירחחי בית"ר נענו והשתוללו בקצה שני , ושליחי בית"ר כזבו וניסו לסמא עיניים בקצה שלישי . ( 1594 עי' עדות א . סלמאן , במאמר רחמים צדקא , 'מעוז , עיתון נוער' ( ספטמבר ;( 1970 לזר , 'מיבצר עכר , . 109—106 בכרוזים שנתפרסמו נגד הכוונה לתלות את מרדכי שווארץ נאמר , שהכול מתנהל בשקט גמור , בידיעת הסוכנות היהודית , כדי 'שהיהודים לא יקימו רעש . ' שם דובר ב'רצת מישפטי שני' ובגניבת דעת הציבור היהודי ( א"צ , . ( s 25 / 2091 ועי' עמדת אחימאיר : 'טירוף הדעת של מרדכי שווארץ ' , 'הירדן ' , . 1938 . 10 . 7 ( 1595 עם המגוייסים במיוחד : סמילאנסקי , אגרתםקי , גליק סון , לוקר , קלינוב , לופבאן , שורר , ואתרים . עי' א"צ , . s 25 / 2092 ; s 5 / 2297 גם ד"ר גולדמאן תרם תרומתו למסע תעמו לתי זה . בוויכוח נגד ז'בוטינסקי הועלו טיעונים נגד ה'אי באקואציה' ' ) ז'בוטינסקי עושה יד אחת עם אנטישמיים . ' ברודצקי : 'לא באה הציונות לעולם כדי לסייע למדינות להיפטר מיהודיהן . ( ' ( 1596 עי' 'ספר בית"ר / ב , 135 וא . ' ( 1597 בסוכנות נתקשו למצוא את ה'נוסוד לעזרה רשמית בהפ צחה של חוברת שסומן עליה שהוצאה ע"י מיפלגה אחת , ברם ' אנו מחפשים דרך כדי להתגבר עליה' ( מיכתב לויטרבאך לשושבין גרינבוים , . 1938 . 9 . 2 א"צ , 997 י . ( s 5 / . הדרך נמצאה . לתפקיד השירות במישטרה . מכאן ביטחונו , שיצא בשלום . טובי הפרקליטים הועמדו להגנתו , וקו ההגנה היה , שלא הוא רצח . עדים לא היו בשעת מעשה בלילה , ואשמת הנאשם לא ניתנה כלל להוכחה של מעלה מכול ספק . הבריטים זקוקים היו לאיזון חשבון העולים לגרדום , יהודי מול ערבי , בלא תשומת לב למיספרי הקורבנות ולמיספרי הרוצחים . קו ההגנה של הסניגורית היה סביר בתנאים הנתונים — רצח באישון לילה , ללא עדים , אלא שביסודו הונחה ההנחה : אין חברי ה'הגנה' רוצחים , ושווארץ זכה לסניגוריה עליו בתורת חבר ה'הגנה . ' עם התלייה הוכח , שטעות קשה טעו סניגוריו . עדויות שונות נצטברו למסקנה , ששווארץ סבל משכנו קינטורים נוראים , וקרוב לוודאי שאיומי הערבי לא היו סתמיים , ולא כלליים , אלא אף ישירים לגבי שווארץ . מיקרה של נקמה היה מיקרה הרצח של השוטר הערבי , שידוע עליו שהיה חבר לחברי הכנופיות הערביות . האסירים הריביזיוניסטים בכלא עכו ראו את מעשהו ' הפלילי כתגובה , כפריצת הבלגה , על רצח יהודים רבים . הם ראו בקו הסניגורית משום ביזיון , ובהלווייתו — ביזיון המת . מותו כאילו הוסח מדעת הציבור . 1591
|
|