|
|
עמוד:744
על בוגדים . היתה תוכניתו ערוכה לפי מושגי התורה המדינית האנגלית , וכיוון שנתכוונה להביא לידי מיפ נה בהתייחסות המימשל הבריטי לבעיית המולדת העברית , לא היתה בלתי סבירה כלל : ' מיכתבכם מיום 10 במאי עורר בי מחשבות רבות . יודע אני , כי כל מה שאתם אומרים נכון הוא , אבל נטרד אני בשאלת הדרך שבה ניתן לשפר את המצב . חוששני , כי בחיפוש אחרי צדק או בבקשת עזרתי שלי — אין שום תועלת . לפי ניסיוני , בייחוד בזמנים קשים , יודע אני כי אין דרכן של ממשלות להיכנע אלא בפני פעולה . תביעות , שמאחוריהן אין עומד דבר פרט לחוש הצדק , ממלאות רק תפקיד זעיר בדברי ימי הזמן החדש . הציכים היו נתונים כיום תחת השילטון הנאצי אילמלא החליטו להילחם ולמות . הוא הדין בספרדים . יד הערבים — או של אותם המעוררים מהומות — על העליונה בא"י משום שהם פועלים במקום להגיש עצומות . איני סבור , כי פעולות תגמול בדרך של רצח ערבים חפים מפשע מוצדקות מבחינה מוסרית . כאשר החוק הרגיל מתמוטט בא במקומו בדרך כלל חוק הלינץ / זה טוב יותר מלרצוח אנשים חפים מפשע . אך איני יכול להמליץ על כך , ואיני יכול לשפוט בדבר נחיצותו . אולם סבורני , כי מבחינה מוסרית אתם זכאים להזדיין ולהגן על מושבות הספר שלכם ולהקים ביצורים ככל שתשיג ידכם . אין ספק בידי , כי עשיתם זאת . נשארת אפוא התנגדות פאסיבית מסוג זה שהופעל על ידי גאנדי בדרום אסריקה ובהודו . פעולה כזאת מחייבת אחדות דעות ונכונות לסבול ואף ללכת לבית הסוהר . סבורני שהיא מחייבת גם הרם חברתי ונטישת קיומם של יחסים תקינים עם המושלים . אינכם יכולים לסעוד ולהוקיע בעת ובעונה אחת . להתנגדות הפאסיבית צורות מספר : . 1 תפיסת הקרקע וסירוב לנטשה בלתי אם על ידי כוח החוק והליכה לבית הסוהר ; . 2 סירוב לשלם מסים , הפרת החוק והליכה לבית הסוהר ו . 3 סירוב לטעון בבתי הדין או להכיר בשיפוטם והליכה לבית הסוהר ו . 4 השתתפות בהפגנות שהוברוו כבלתי חוקיות ! . 5 הפצת סיפרות . 6 rw סיוע לעלייה בלתי חוקית ז . 7 השתתפות במישמרות נגד הבוגדים והחרמתם . אשתקד הובאו כמה עולים יהודים בלתי חוקיים לבית הכלא בעכו , כשהם כבולים בידיהם . סבורני , שאילו ^ יחררתם אותם תוך כדי הליכתם , אפילו בכוח , דעת הקהל הבריטית היתה תומכת בכם ודבר זה שוב לא היה קורה לעולם . יהודים נשלחים עתה למחנות ריכוז או לבית הסוהר ללא מישפט וללא האשמה , בעוד ש 450000 יהודי ארץ ישראל אינם מוחים ואינם מפגינים . אתם מצפים ממני שאמחה בפארלאמנט . שוב אין בדעתי לעשות כן להבא . יהודי ארץ ישראל — עליהם לשים קץ לדבר הזה . הוא הדין ביהודים הנאסרים בשל נשיאת נשק . הבאסטיליה נהרסה בשל מעשה פעוט אף מזה . אתם אינכם עורכים אפילו שביתת שבת לפני שערי בית הכלא כשהאסירים עורכים שם שביתת רעב . טיבעי הוא להט לחשוב , כי יכולים הם לעולל ליהודים ככול העולה על רוחם . או לכמה יהודים ! אם אין אחדות דעות בקרב כל היהודים , אם כמה יהודים הולכים לממשלה ומתנצלים בעד יהודים אחרים , הרי במצב זה לא תגיעו לשום מקום . ה"הסתדרות" מציבה לכם דוגמה אדירה . הם שובתים ומשיגים את שלהם אצל מועצת עיריית תל אביב או אצל הפרדסנים . מדוע תהא הממשלה קדושה ומקודשת ? אם תהיו מאוחדים תחזיקו מעמד , אל אם תהיו מפולגים תסלו תמיד . צריך שתהא לכם נכונות לסבול וגם נכונות מיוחדת לסייע לסובלים . אילו הייתי פקיד בריטי בארץ ישראל הייתי "בוחל" גם אני בתלונותיכם והייתי מכבד אתכם הרבה יותר אילו קי ללתם ואילו פעלתם למען הצדק בשביל בני ארצכם . אתם מקללים "אותם" מאחורי גבם ! נסו לקללם בפניהם — ולא אתם בלבד אלא גם העיתונות . אם אינכם מעיזים אינכם ראויים לארצכם . ואם תעשו כן — רק אז יחשבו הם אתכם לראויים לשאת נשק להשתמש בו להגנת הקיסרות והדי מוקראטיה . כמוכם רוצה אני לראות בארץ ישראל שוב עם לוחם , בן חורין , אמיץ , כמכבים . רצוני לראות צבא של 40000 יהודים כשרים להגן על כל מה שיקר להם ולי . מתוך אי רצון הגעתי למסקנה , כי רק בדרך הקשה , שציינתי לעיל , נוכל להגיע אל המטרה . הרשות נתונה לכם ממני להראות את המכתב הזה למר שרתוק , לנציב העליון ולמפקד הראשי של הצבא . שלושתם יהיו תמימי דעים עמי , אך איש מהם לא יעז לומר זאת . אני מכיר את בני ארצי הרבה יותר משאתם מכירים אותם . אתם מבקשים ממני לדמות בנפשי שאני במקומכם כאשר שארי בשרי מותקפים בעוד ידי כבולות . איני יכול להעלות כזאת בדמיוני כל עיקר . ידיו של אנגלי אינן נשארות כבולות ו ואילו ידיכם כבולות רק משום פחד מביש . איני יכול אל נכון לתת לכם מושג ברור מה שיש לעשות במקום כולשהו ובזמן כולשהו . אני יכול רק להציע , כי כאשר יקרה משהו לא נעים תשקלו בנפשכם איזו פעולה היו המתיישבים הבריטיים נוקטים באותן נסיבות ! ואם תעשו רק כדי מחצית ממה שעשו הם מובטח לכם ששוב לא יהא צורך לעשות את הדבר שנית . ' מיכתבו של וג'בוד נאסר פירסומו בארץ בצו מיוחד בעיתון הרשמי על פי תקנות ההגנה . מיכתב זה , אחר שפורסם ב'טיימס' הלונדוני , ( 1938 . 7 . 16 ) עורר ויכוח בקרב המדינאים הבריטיים . ברם דברו של וג'בוד זכה לפירסום יתר בארץ ישראל בתורת כתב מחתרת , שהופץ בתרגומים אחדים בקרב הנוער והוד בק על גבי קירות בתים בערים . בירושלים הופץ הכרוז ( בתרגום מחוספס ומקוצר ) מטעם 'בני הקנאים' ( עי' בעמי הבא . ( על מיכתב זה יצא כעסם של בן גוריון ושרתוק / שרת , / שהבריקו ( 1938 . 7 . 13 ) ל לונדון על תפוצתו הגדולה של המיכתב שהופנה ל'גוף ריביזיוניסטי למחצה ובלתי אחראי' ועל הדחיפות
|
|