|
|
עמוד:734
' ענק שניצח את המוות ' גדולה היתה החרדה מאוד לחיי בן יוסף למן אישור גזר הדין . רבים היו מוכנים לפעול לטובת הצלתו , אבל לא יכלו לעשות דבר של ממש . חבריו ואישי התנועה הלאומית לא יכלו להסתיר כאבם , אבל חשו חובה קדושה לעצמם לבקר את בן יוסף בבית כלאו , אף בלא שימצאו בכוחם לנחמו . כמה מחבריו ומפקדיו , וכמה עיתונאים ( ממערכת 'הבוקר' ובא כוח העיתונאים היהודים בווארשה , ( הגיעו לשם , והורשו — אחר חיפושים מדוקדקים — לבקר את בן יוסף . הם באו לעודד , לנחם , אבל על צד האמת הם היו זקוקים לעידוד ולנחמה . בן יוסף הבין ללבם וחש את תחושתם שלהם , הוא עודדם וניחמם . למבקריו הודיע מפורשות וברורות : 'חנינה לא אקבל , אין אני רוצה בה ' , ולמבקרים בימים האחרונים אף חתך בלשונו מאמרי צוואה . בשבת בבוקר , ( 1938 . 6 . 25 ) אחר שאושר גזר הדין , אמר למפקד הפלוגה בראש פינה , לד"ר יוניצ'מאן : 'אני חושב , שאיני ראוי לכבוד הגדול הזה — להיות היהודי הראשון שייתלה בארץ על ידי המלכות לאחר אלפיים שנה . אני מתגאה בכך , שיהודי ראשון זה — בית '' רי הוא . ואני מתגאה בכך , שאני הנני בית '' רי זה . בטוחני , שאני רק הראשון , אבל לא האחרון . עשרות , מאות , ומי יודע — אולי גם אלפים ילכו אחרי במילחמת השיחרור . בן יוסף לעג לאנשי הכנופיות , לערבים שנדונו למוות ומייללים כתינוקות , וראה עצמו נישא עליהם באופי ובמידות : ' האנגלים סבורים שאני מפחד מפני המוות , אבל אין הם יודעים עדיין , כיצד בית '' רי הולך לתלייה . עכשיו יראו וידעו ' . וכך אמר ליוניצ'מאן למוחרתו של יום : ' אני יודע שבמותי אביא תועלת יותר משבחיי . אני אדע למות בכבוד ' . ועוד : 'אתה יודע למה התכוונתי במותי . תמסור על כך לכולם , לראש בית"ר , לבית " ר בפולין ולאנשינו בגדוד . אני שבע רצון ומאושר בגורלי ' . הוא ביקשו לבוא לעזרתם של חברים מאז , שעדיין לא הצליחו לעלות לארץ , ברם : 'אני ן — אצלי הכול בסדר . תמיד התייחסתי אל בית '' ר ברצינות , ואני אדע למות ' . מרוצה היה , כש'נראה' לו , ' שהגולה הבינה אותו ' . כשבאו אליו ( ביום שני ) החברים מראש פינה ועמהם יקיר הר זהב , ולא יכלו לפצות פיהם , פתח לכבודם ואמר : 'אני הולך למות בגאון , ושמו של ז'בוטינסקי על שפתי . אני מקריב בשימחה את חיי , שאיני מחשיב אותם , אם העם ילמד מזה לקח ... העניינים מתקרבים לקצם . מותי יהיה האות למילחמה . בית"ר תלך קדימה קדימה , כי זה יעודה . והבית"רים צריכים ללמוד - לחיות , להילחם וגם למות בעד בית '' ר ' . שוב דיבר אל יוניצ'מאן , ועכשיו אמר לו ' ימסור לראש בית"ר , שבשעה שאלך לתלייה אשיר את השיר הראשון שלמדתי לפני עשר שנים , כשנכנסתי לבית"ר , ושאמות עם שמו על שפתי ... קשה היתה דרכי לארץ ישראל , לא באתי הנה "מיט א פארזשאווערטען סערטיפיקאט" / מכוח סרטיפיקאט חלוד . / כבית"רי חייתי בגיוס וכבית"רי אמות ' . שלמה בן יוסף , הפשוט והצנוע , הממעט בדיבור , המחייך , עורר הערצה סביבו כל ימי המישפט ועד ליומו האחרון בקרב כל הציבור הזר שבו נמצא — האסירים , השוטרים , אנשי המישפט והמימשל . חבריו , שהכירוהו מקרוב , ידעו שהוא אחד ויחיד במסירותו ללא גבול ובנכונותו להקריב הכול . ביומו האחרון אמר בן יוסף למבקריו : 'לא קיוויתי להגיע לארץ ... לא קיבלתי סרטיפיקאט ... גנבתי את הגבול אחרי תל אות דרכים לאין סוף ... סרטיפיקאט לא קיבלתי , וגם חנינה לא אקבל ... חייתי בארץ באופן בלתי חוקי , אבל אמות כחוק , לפי סעיף מפורש בספר המישפטים ' . אז הצביע על הכתובת שכתב על קיר תאו : 'למות או לכבוש את ההר , ' וקרא : 'למות - או לכבוש את ההר . אני את שניהם לא אוכל . א נ י אמות ואתם תכבשו . ידע הנוער הישראלי , שמולדת אינה נקנית בכסף , אלא בדם ובמילחמה ' . למנחם ארבר , מ"מ נציב בית"ר בארץ ישראל , שבא לבקרו , הצדיע , כשהוא עומד דום וקורא 'תל רזי ' . ארבר מינהו למפ קד הכבוד של פלוגת בית"ר בראש פינה . לאחרוני מבקריו , לבית"רים שבאו מחיפה , אמר בן יוסף את הדברים האחרונים שהגיעו החוצה , ושהם בבחינת צוואתו : ' אומרים שלא הצלחתי בפעולתי , אבל אני עלול לשמש דוגמא לאלה , שיבואו אחרי ויצליחו . באתם ( 1553 עי' 'ימים ולילות שימורים ' , בספרו של א . רמבה : ' ז'בוטינסקי לעולם ולעמו / . 145—140 ותקדים מישפטי הוא היפה אף עכשיו . החיפושים והבקשות בווייטהול , בווסטמינסטר , ואצל התובע ה כללי , ובארכיון מישרד המושבות , נמשכו כמעט כל אותו לילה אחרון . התובע הכללי חרץ דברו , שבתי התן הצבאיים בארץ ישראל הוקמו לפי פקודה מיוחדת , ואין התקדים מחייב כאן . לא היה כל רצון לשנות מן ההחלטה שנתקבלה בירושלים , שכן נחשבה רצויה למדיניות הבריטית , וכך אף אפסה התקווה לדחות את ביצוע פסק הדין . 1553
|
|