|
|
עמוד:723
יחזקאל א לטמאן נדון למוות במשך שבועות על שבועות לסוף 937 ו נמשכו הפיגועים ביהודים , שהביאו את הפחד אל הביית היהודי שבעיבורו של כפר , ואל היהודי המהלך בדרכי הארץ , ואף סיכנו את היהודים במרכזיהם . את המאורעות עשו הערבים , והם קבעו את מהלכם . הדם הגדול בעולם כולו , מכוחה של העיתונות היהודית , נשא בו הרבה יותר נזק מדיני , משנשא אהדה ועזרה לצד היהודי , וגרוע מכול , אף נשא בו נזק חמור בצימ צומה של החתירה אל ציון , שאינה כלל מיקלט בטוח . הדי הפיגועים חדרו ללבות בני היישוב כולו , והלמו בלבות בני בית"ר . הבית"רים ראו את פלוגתם בעיר העתיקה , 'פלוגת הכותל' מותקפת ( שנית 4 ו . וו 937 . ו - ללא נזק , ( את היהודים ביישובים המעורבים כנתו נים במצור מהודק , ואת דרכי ציון מסוכנות לתחבורה היהודית . אין תימה , שנתעוררו בלבם של רבים מהם הירהורים על אחריות אישית למצב וחובת הפעולה סכנה עם קלון מאז תחילת המאורעות שקפצו מחדש על ראשו של היישוב באפריל , 1936 חשו הבית"רים בלבם קלון-לא-ייסלח r המולדת נעשית גלות , היישוב היהודי נעשה גיטו , חיי היהודי בארץ ישראל הפקר . בייחוד לא רגעו מגוייסי בית"ר , שכן ציפו למלא תפקיד פעיל ומרכזי בתנופת פעולות ביטחון . התנופה לא באה , השתתפותם בשמירה היתה בבחינת פעילות ויגיטאטיבית , תרומתם לביטחון לא נראתה להם מספקת כלל . קורבנות דם שנתנו - והם לא מעטים ביחס — לא קירבו את ההכרעה והניצחון . וביותר לא רגעו מגוייסי בית"ר בגליל , שבין הריו עמדה עריסת הגבורה החדשה בארץ ישראל , ושם בין ההרים היתה ליהודים המעטים תחושת אדנות על הארץ , בדומה לתחושתו של איתמר , 'בעל הביית כזיית' מסיפורו של ז'בוטינסקי אחר ביקורו הראשון בארץ ישראל . פלוגת ראש פינה היתה מאז ערה ביותר לשאלות הביטחון , וחבריה נכונים היו אף ליוזמה עצמית בתחום זה . ראייה חריפה של הסכנה הגדלה ועולה בכביש המרכזי לירושלים ראו יום-יום ושעה שעה הבית"רים העומדים על המישמר ב'פלוגת ה כביש' ( בק"מ ה ו ו מירושלים . ( התמשכותו של מצב זה היתה בו סכנה יתירה שקרוב יום סתימתו של הכביש בשביל תחבורה יהודית , ומשיבוא יום הסתימה לא תהא עוד אפשרות לפותחה בקלות . הנסיעה החופשית של כלי הרכב הערביים בו בכביש היתה מזכרת קלון לצעיר העברי ההוגה והרגיש . מרובים היו הלבטים שנתלבטו בית"רים וחברי אצ"ל בעניין התגובה מחוייבת המציאות באוריינט , כדי להציל את היישוב הקטן - 'עוברה' של המדינה העברית . הבית"רים בגיוס הבית"רי חשו יתר על אחרים בחומרת המצב , שלא נראה מוצא ממנו , כל עוד אין צד יהודי עולה על הזירה כגורם של כוח צבאי כנגד הגורם הערבי , שניחא לו בהפקרות של רצח ואונס וחורבן . שרשרת הפגיעות ביישוב היהודי לא נראה לה קץ , ואת ההבלגה מסוגלים היו הבית"רים לגרוס רק כהוראת שעה , אם מבחינת צורכי ההתארגנות ואם מבחינת צרכים מדיניים מיידיים , ברם לא כתרופה למצב , ואף לא בשיטה מעשית נכונה לאורך ימים . היפוכו של דבר : הבית"רי , אף הצעיר והבלתי מנוסה , משוכנע היה , שסופה של ההבלגה העקרונית והאידיאולוגית , כביכול , להביא ליתר קור בנות , להתפשטות תחומי החזית האנטי יהודית , ל התעוררות יתירה של יצרים ערביים , הן מקרב התו שבים בארץ והן מחוצה לה , וסוף סופה להביא להת מוטטות מעמדם של היהודים כגורם מדיני כולשהו בעיני השילטון המאנדאטורי , ואף בעיני העולם המדיני בכללו . פרקפ ד נדונים למוות יחזקאל אלטמאן / כךחור /
|
|