|
|
עמוד:705
ג ) המתקיף יכול להפתיע . ההפתעה היא כשלעצמה נע ק חריף . מי שיפתיע את אוייבו במילחמה פיתאום , בזמן שהוא איננו מוכן להתנגד כראוי , או במקום שלא הספיק לבצרו כראוי — הנהו כבר קרוב לניצחון . המתגונן אינו יכול להפתיע מפני שהוא עומד על עמדו . ולעיתים קרובות הוא מוכרח לעמוד זמן רב במקום אחד , ובינתיים מספיקים הצופים והאווירונים של המתקיף לגלות את מצב הדברים כמו שהוא . המתקיף , שבידו האיניציאטיבה , בידו להתנועע בזהירות , ולהימנע מתקלה פיתאומית . כל החישובים האלה מוליכים אל מסקנה אחת : מי שאינו רוצה להיות מנוצח , אין לו אלא לתקוף . גם אותו הצד הלוחם שאיננו בא לדכא אחרים , אלא להציל את חירותו ואת כבודו , גם לפניו פתוחה רק דרך אחת — דרך ההתקפה . הוא צריו להסתער על אוייבו ולשבור את כוחו ואת רצונו , ולפני שזה יספיק לתקוף אותו הוא צריך לשלול מאוייבו את האפשרות לתקוף . היוצא מזה — מבחינת שיטת המילחמה אין הבדל בין מתקיף ומתגונן כי גם המתגונן — מוכרח לתקוף , כדי להינצל משיעבוד . ההבדל ביניהם קיים מבחינת הרצון הקודם למיל חמה , אם זה הוא רצון לשעבד אחרים או רצון לחיות חיי חירות וכבוד . המימרא הצבאית "דרך ההגנה הטובה ביותר היא דרך ההתקפה , " איננה כשלעצמה מימרת שקר מילי טאריסטית לכסות בה על שאיפות רצון . מימרא זו כשלעצמה כולה אמת , אלא שאנשי זדון משתמשים בה ללא צדק . התגוננות באמצעות התקפה , כדי לשלול מן האוייב את האפשרות לתקוף , נקראת הגנה אקטיבית . רק המתגונן הגנה אקטיבית , יש לו תקווה לא להיות מירמס לרגלי המתקיף . הגורל האומלל הזד , נשקף כהכרחיות שאין ממנה מיפלט לכול מי שמתגונן באופן פאסיבי בלבד . בראשיתה של מילחמה או בתחילתו של קרב נאלץ לפעמים אחד הצדדים להימנע מהתקפה , כדי להרוויח זמן לצורך הכנותיו ולתת לאוייב את האפשרות לתקוף ראשונה . אבל מילוומת המגן לא תהיה אלא תקופת מעבר , עד שתיגמרנה ההכנות , הכוחות ירוכזו כראוי , האספקה תאורגן וכו . ' שאיפתו הראשונה של כל צבא מתגונן היא לתפוש שעת כושר ולהפוך את השיטה : להזניח את ההתגוננות ולערוך התקפת גומלין נמרצת , על מנת להשוות את כפות המאזניים , אם לא להכריען לגמרי . אולם בחירת הזמן המתאים היא שאלת קשה , והמעבר מהגנה להתקפת גומלין הוא מסובך בכלל וכרוך בקשיים רבים , זהו עוד נימוק נוסף להכרעה לצד פעולת התקפה למפרע ! מה מלמדות אותנו המציאות הארץ ישראלית וההיסטוריה של הנוער הלאומי ? במשך זזמש עשרה שנה בקרוב היתה שיטת הנוער הלאומי הגנה פאסיבית . הוא היה שואף רק להדוף התקפת האוייב לכשתבוא , ולא התכוון לעקור מידי האוייב את האפשרות לתקוף את היישוב — מה שאפשר לעשות רק על ידי התקפה קודמת — וגם לא התכוון לשלול מן האוייב את פרי התקפותיו על ידי התקפות גומלין . ההיסטוריה של הארץ מוכיחה לכול מסתכל בלתי משוחד , שתמיד נשאו התקפות הערבים יבול פוליטי רב : כל פרשת התקפה ערבית גררה סירסום חוקים דורשים נגד הציונות . התופעה הזאת כבר חזרה ונשנתה כמה פעמים . ואחרת אי-אפשר . סיום כזה הכרחי לכול הגנה פאסיבית . לו היה היישוב עורך התקפות גומלין , היה מקום לקוות שלא יטילו עליו הגבלות חדשות לבקרים , ואולי היינו זוכים לראות בעקב כל התפרצות , הופעת חוקים חדשים לטובת הציונות . הסיפורים על הסימפאטיה של דעת הקהל העולמית אינם אלא סיפורי מעשיות לשוטים או לתינוקות . וגם בזאת אפשר להיווכח מתור הסתכלות כולשהי בדברי ימי היישוב מאז הכיבוש הבריטי . עין בעין אפשר לראות בפעולת הגוער הלאומי עד הזמן האחרון — את כל התקלות וכול המועקה הגלומות בשיטת הגנה פאסיבית . חוסר האיניציאטיבה הכריח להסתגל לתימ רוני הערבים — זאת אומרת להכריז גיוסים תכופים בכול מיקרה של חשש , כי אי אפשר לדעת מראש איך ית 0 תחו העניינים ובמה תיגמר איזו הפגנה ברחוב . היה הכרח לפזר את הכוחות לכול אורך הגבולות הארוכים שלנו , ולהחזיקם מגוייסים במשך זמן רב . זמנו של גיוס לא היה תלוי בנו — הוא היה תלוי ברצון המופתי ומלכי ערב . כולנו זוכרים באילו הוצאות עצומות עלה הגיוס בשנת 1936 ועד כמה דילדל את כוחותינו בפרט , ואת כוחות היישוב בכלל . ואחרי הכול נשארה בידי הערבים האפשרות להפתיע . כל אקט טרוריסטי משלהם , היה הפתעה במקומו ובשעתו , הפתעה מרה מאוד ככול הפתעה מילחמתית וגם זאת אי א 0 שר היה למנוע , באשר זהו אחד מיתרונותיו של כל מתקיף . לא הועילו שוטרים , חיילים וגאפירים , וגם אם יגדל מיספרם כהנה וכהנה' וגם אם הוצאות החזקתם תגדלנה שבעתיים — האיניציאטיבה , ההפתעה ואפשרות לרכז את הכוחות במקום הרצוי ובזמן הרצוי תישארנה תמיד נחלת המתקיף , ואתן גם סיכויי הניצחוץ הסופי . לא נכון הדבר שמיעוט כוחותיו של היישוב הוא שהכריח לנקוט בדרך הגנה פאסיבית . מאורעות החדשים האחרונים לימדו , שאילו היו הרצון והנכונות הנפשית למילחמה , היה אפשר לפעול הרבה , באותם הכוחות שהיו בעין . אותה רוח דסטיסטית של אחיהם ברוח באירופה , היא שהפילה למשואות את וינה מיבצר הסוציאליסט , והיא שהסגירה את גרמאניה על מיליוני פועליה ואת אוסטריה — בידי היטלר בלי כל התנגדות . אותר , רוח דםטיסטית , של אנשי השמאל שלנו בארץ , היא שהוליכה את הציונות מוויתור לוויתור , מהסכמה לקריעת עבר הירדן , עד הסכמה לחלוקת הארץ באופן מחפיר . והיא היא שכפתה על היישוב את חרפת ההבלגה ואת כל האסונות הפוליטיים שבאו בעקבותיה . כמו כן לא נכונה הדעה שההבלגה היא המצאת השנה . 1936 מי שזוכר את הנוער הלאומי בשנת תרם"ט , זוכר את ההבלגה של הימים ההם , שאז נקראה בשם "צמחונית , " ושהיתד , — למען האמת — מדכאה פחות וכובלת פחות מזו של שנת . 1936 בעצם שולטת ההבלגה ביישוב עוד מימי "השומר , " והקובץ לזכרו יוכיח . אין להתפלא כלל לא על התוצאות הפוליטיות שהיו תמיד לטובת הערבים , ולא על העובדה שהתקפותיהם נשנו וחזרו אחת לשבע או שמונה שנים . אם לא נעשה שום ניסיון לשלול מהם את האפשרות ואת הרצון לתקוף שנית ,
|
|