|
|
עמוד:704
תורת אי- ההבלגה את תורת אי ההבלגה ביסס מצד המעשה ומצד ההלכה דויד רזיאל , מפקד אצ"ל בירושלים . במאמר גדול על 'הגנה אקטיבית' הסביר שאין בכלל טעם להעלות על הדעת , שיש סיכוי כולשהו להצלחתה של הגנה פאסיבית בתנאי המציאות הארץ ישראלית , ושם ציין את התמורה הגדולה , שכבר חוללה ההגבה היהודית אחר 'יום הראשון השחור' : 1508 ' ההגנה הטובה ביותר היא — ההתקפה ; הגנה 0 םיבית — סופה מפלה וחורבן התנגשות רצונות מתנגדים בנקודה אחת במידה כזו , שאף אחד מבעלי הרצונות איננו מוכן לוותר משלו — זהו מקורה של כל מילחמה . בנוגע לנקודה זו אין כל הבדל בין מילחמה צבאית במובן הרגיל , ובין מילחמה אזרחית , כגון מילחמה או התחרות כלכלית . כל מיל , חמה איננה אלא תולדה של התנגשות רצונות . מן ההגדרה הזאת של מקור מילחמה אפשר בנקל להסיק על תכליתה . תכליתה של כל מילחמה היא שבירת רצונו של האוייב והשלטת רצונו של המנצח . אבל את התכלית הזאת אין להשיג מבלי לשבור תחילה את כוחו של האוייב . התגוששות הכוחות המתנגדים והכרעתו של אחד מהם היא אפוא אמצעי הכרחי להשגת תכליתה של כל מילחמה בעולם . ובכול מילחמה אפשר להבחין , לאחר ניתוח קל , את היסודות הללו : התנגשות הרצונות , התגוששות הכוחות , שבירת רצון היריב והשלטת רצון המנצח . בפעולות קרב מבדילים בין פעולות התקפה ופעולות הגנה . כל ( ועולת קרב נמנית על אחד הסוגים האלה . האם כל אחד מהם עלול להכריע את כף המילחמה ? מעצם המושגים המוגדרים לעיל , גם מבלי להתחשב בנימוקים אחרים , אפשר להסיק , שפעולות הגנה בלבד לא תוכתרנה בנצחון לעולם . אם תכלית המילחמה היא שבירת רצונו של האוייב , ואת זאת אין להשיג מבלי לשבור את כוחו — ברור שאי אפשר להסתפק בפעולות הגנה גרידא . טאקטיקה הגנתית טהורה לא תשבור את כוחות האוייב בשום פנים , מפני שהברירה בידו : לא לתקוף לגמרי , ולא לסכן בזר . את כוחותיו . וגם אם יתחיל לתקוף יוכל לסגת כרצונו . ולהתחמק מהכרעה , אם יוכח , שבמקום לפרוץ את קווי הגנה ולהכותה מכה ניצחת , הוא עלול לנפץ את ראשו אל קיר מוצק . פיסגת תקוותיו של המגן אינה יכולה להיות יותר מקיום המצב שלפני הקרב , מצב התנגשות הרצונות היריבים , שכול אחד מהם מגן על כוחותיו הבלתי מנוצחים . רק לתוקף יש תקווה לשבור את כוחו ואת רצונו של האוייב גם יחד ולהגשים את השאיפות שלהן הוא נלחם . וגם אם הניסיון הראשון לא יעלה יפה , יוכל להיחלץ מכישלון מכריע , להשיב מן המערכת את הלמידות שלא ניספו , לארגן את כוחותיו מחדש , ולנסות לתקוף שנית בכוחות מחודשים וגדולים יותר . סוף כל םוף תישבר ההגנה במכות ההתקפה המתחדשת מפעם לפעם . כי כמו שמתגושש בבוקס סופו להיכנע במוקדם או במאוחר , אם יתמיד ויסתפק רק בניסיונות להדוף את מכות יריבו , ולא ינסה מעולם להסתער ולהכותו , כך עתיד להיכנע גם כל צבא , שיסתפק בפעולות הגנה טהורה , בלבד . שיטת הגנה כזאת , המאפשרת לאוייב לתקוף כרצונו ולסגת כרצונו , להתארגן מחדש ולחזור ולתקוף , המסתפקת בשמירה על הקווים ואיננה מתכוננת לעקור מידי האוייב את האפשרות לתקוף שנית — הגנה כזאת נקראת הגנה פאסיבית , וסופה כמבואר : מפלה וחורבן . אין זאת דרך פעולה צבאית , באשר כל צבא שואף לניצחון ומכוון את מאמציו בדרכים כאלה העלולות להשיג ניצחון . צבא שואף להכות את אוייבו ולשבור את כוחו . או במלה אחת : — לתקוף . והנימוקים המפורשים למעלה אינם ממצים את כל היתרונות של ההתקפה . ניסף על האמור יש למנות את היתרונות הבאים : א ) האיניציאטיבה נמצאת בידי התוקף . הוא יכול להתנועע בדרכים הרצויות לו , ובשטח הנוח לו מבחינת מקורות האספקה ודרכי התחבורה . בידו הברירה לארגן את פעולותיו כתוכנית הטובה בעיניו , לעומת זאת אין המתגונן יכול לבחור לעצמו את התנאים הנוחים ביותר , מפני שהוא מוכרח קודם כל להתאים את עמדותיו , את תנועותיו ואת תוכניותיו לפי התנועות והתוכניות של אוייבו . המתגונן יאלץ להתרחק ממקורות האספקה ומשטח נוח לפער לות , ויהיה מוכרח להילחם באותם תנאים שהמתקיף קובע . מי שבידו האיניציאטיבה — בידו רסן הקרב . האיניציאטיבה איננה יכולה להיות בידי המתגונן : הוא מוכרח להסתגל . ב ) המתקיף יכול לרכז את כוחותיו . הוא יכול לרכזם במקום הרצוי לו ובזמן הנוח לו , בעוד שהמתגונן מוכרח לפזר את כוחותיו לאורך כל הגבול ולהחזיק אותם קשורים למקומותיהם במשך זמן בלתי מסויים , ובלתי ידוע למפרע . ככה יתכן , שהמתקיף ירכז בזמן ובמקום ידוע כוח גדול פי כמה מכוחו של המתגונן , הנמצא באותו הזמן באותו המקום , וככה ברור מאוד למי יש סיכויים יותר גדולים לנצח . ניב , ב , . 51 אלה שהלכו לעשות את חובתם לפי הכרתם , כדי להציל את ביטחון ישראל מידי הורגים פראים , את זכות ישראל לממלכתיות וטצנזאות מידי הבריטים המפקירים , ואת כבוד ישראל מידי העולם התרבותי המתרגל להווי של הפקר וגלות חדשה , אלה לא שמו עצמם גיבורים ולא חכמים ולא טובים . הס האלמונים לא ביקשו שכר ולא תפארת לעצמם . הם לא רצו ליהרג , ולא רצו להיתלות , אבל הם היו מוכנים ליטול על עצמם את כל הסיכון , לרבות סיכון חייהם . מעוות הוא הגזר 'ההיסטורי' ' ) ספר תולדות ההגנה ' , ב , , ( 1058 ש'ךצח ערבים עוברי אורח כתגובה על הטירור הערבי נראה לאנשים אלה כשיא החוכמה והגבורה הצבאית , והגרדום והתלייה היו להם מעין שאיפה נסתרת , עד שלעתים שימשו להם תחליף למטרה עצמה ותנאי לגאולה שלימה . ' להדים . ידוע ידעו 'האנשים האלה ' , שבלא קורבנות לא נזכה בביטחון ובמדינה . ( 1508 נכתב במארס . 1938 נדפס שוב ב'חרות . 1955 . 5 . 8 ' , לשמה , עוררו את המתעוררים לתגובות נגד פיגועים בנפש ובנכס , אלא כלל החיים היסודי 'חמירא סכנתא מאיסורא . ' המתעוררים הללו לא עשו שקר בנפשם ולא העמידו פנים .
|
|