|
|
עמוד:702
לבם ומוחם של בני נוער התגובות אצ"ל המחודש לא פתח במערכות תגובה גדולה , כפי שציפו ממנו רבימ ביישוב ובעם . כגוף חדש , והחייב זהירות יתירה בתחילת דרכו , לא היה להוט לפתוח בפעולות מופלגות , שיסטו אותו מייד מדרך השיטתיות בהדרכה , בהתגייסות ובהתעצמות אל מ צב של חיחם כנעקב וכנרדף — הן מבפנים והן מבחוץ . תקופת ההתארגנות הראשונה צריכה היתה תחילה להבטיח את סדרי הפיקוד , הביטחון הפנימי , הרכש , ולבדוק את האפשרויות לתגובה הלכה למעשה . השאלה שעמדה לפני ראשי אצ"ל בארץ ישראל היתה שאלה לטווח ארוך : לא רק היאך לפתוח , אלא היאך לקיים ולפתח , גוף צבאי , מאורגן ליחידותיו , נושא את עצמו מבחינת כוחו באדם ובנשק , פועל לפי שיטה אחידה ולפי פקודה אחת — ולא לפי החלטות מקומיות או אישיות . אין תימה , שבתחילת התחדשותו לא היה אצ"ל כשר לשמש מנוף לפעולה התקפתית בקנה מידה של ממש . כגוף הנתון למרותו העליונה של המצביא זאב ז'בוטינסקי נתחייב לצפות להוראות ממרחקים , אלא שעל אף האווירה הכללית באירגון ובפריפריה שלו נגד ההבלגה לא באה המיפקדה לכלל הצעה לעשות להפרת ההבלגה . תקנות החירום , שגזרו עונש מוות על נשיאת נשק והקימו בתי דין צבאיים לשיפוט עברייני ביטחון , חייבו זהירות יתר והיערכות מיוחדת לגבי פתיחה בפעולות תגובה . את צעירי התגובה שסיכנו נפשם הירבו להשמיץ בעיתונות היהודית בכול לשונות של גנאי ותיעוב . אותם הצעירים שלצורך פוליטי תעמולתי קראו להם ' המתועבים / ודאי היו נעשים 'כשרים למהדרין' — על אף אופיים , מידותיהם ויצריהם ומעשיהם 'שלא ייעשו' — אילו רק קיבלו על עצמם מרות של מפקדים אחרים הנתונים לשליטתם של אישים אחרים . כבר ראינו , שהיחס 'העקרוני' לדבר התגובות לא היה מוחלט כל כך , ורבו הסטיות ממנו , עד כדי הפקעתו מן המושגים המקודשים של 'מוסר' ו'מצפוף . אותם הצעירים ראויים היו , שיחס העם אליהם — יחס חיובי ביסודו - יחייב אף את הפוליטיקאנים שבעם , ללא סתירה על שום הבדלים בקבלת מרות , בלא שיוכלו פוליטיקאנים וסתם צדיקים ובטלנים לייחס להם מידות של העדר מוסריות ומצפון . להזדהותם עמהן . בית '' ר והצהיר לא הזדהו בפומבי עם תגובות אצ"ל , אלא ביקשו להסבירן בתנאים שגרמו להן ולהצביע על האשמים האמיתיים במצב בכללו . השכל חייב את התגובות בבחינת כורח לא יגונה , ובייחוד בארץ של דימיון מיזרחי פעיל . עם ישראל היה יכול לשים עצמו עם סגולה ו'לכבוש את רתיחת דמו מתוך דאגה לעתידו' , 1503 אבל לא היה יכול ב'כיבוש היצר' שלו - כיבוש שהוא למעלה מן הטבע — להשיג דבר בממש , לא את הביטחון היום יומי מחוץ לגיטאות שלו , ולא את ההכרה בזכויות של עם מדינה . אנשי ה'הגנה' שחטאו לא אחת בהבעה עצמית טיבעית , שעלתה לערבים ( ואף ליהודים ) בחיי חפים מפשע הבטיחו נאמנה לציבור , שהם יודעים את 'הצו העברי המפוכח ולמוד המציאות האומר " הבא להורגך - השכם להורגו ' " אלא שיש צורך ב'שיקול דעת מדיני , מישמעת קיבוצית לאומית ופיקוד צבאי ' , ו'אשרי האומה אשר מיפקדה אחת לה ויד מרכזת שליטה ומישמעת אחת עליונה לה' * . ודאי , שפעולות מחתרת מרשימות הן בספונטאניותן ובמיידיותן , ושכול עוד צריכות הן להישאר בגדר פעולות מחתרת , ולא להיכנס בגדר של מילחמה גלויה , יפה דווקא , ואף נכון , שלא יצאו מן המוסדות ' הרשמיים ' , מן המיפקדה האחת ומן המישמעת האחידה העליונה . ובכגון דא , אין להטעות ואין לשטות . פעולות מחהרת מטעם 'המיפקדה האחידה' סופן היה להיגלות כ'פעולות המיפקדה' ובהקדם . ברי , שחעווב ורצוי היה עקרונית להקים את 'המיפקדה האחידה ' , אלא שמכאן לא התחייבה המסקנה , שאין מקום לפעולות ספונטאניות , לפעולות מרדניות , לפעולות של בודדים , לפעולות שמשום שיש להן הסבר טיבעי עשויות לשמש כוח מסייע — עדות שלא ניתן לכבוש את יצר ההתנגדות לפגיעה ביהודים וברכושם , שהס כנה אינה חד צדדית דווקא , שהסכנות הצפויות לצד השגי גדולות אף מן הרמוזות לו . כך הבין את המצב כל המחנה הלאומי וכך הבינו המונים גדולים בעם , ולא רק המחנה הז'בוטינסקאי , האחראי לבדו , כביכול , לתגובות שייחסו להן אופי של פשע , ואילו על צד האמת היו פעולות הצלה ומניעת יתר קורבנות , וכיוון שכך אף נשאו אופי מדיני . ( 1505 דברי משה שרתוק / שרת / אל ממלא מקונזו של הנציב העליון , ומסקנתו ; 'עם שמתנהג ככה ... אתם תענישו אותו בזה שתשללו ממנו את עתידו ' ? ( מהרצאתו בוועד הלאומי , . ( 1937 . 11 . 16 עי' ניב , ב , ( 1504 . 35 'במחנה' ( ביטאון חברי ה'הגנה , ( 1937 . 12 . 10 ' , ועי' ניב , ב , 9 ג .
|
|