|
|
עמוד:648
קיום אירגוני הדדי מקביל , ועם זה חופף במידה יתירה את כוח האדם שבשניהם , בבית"ר ובאצ '' ל . כך היה הדבר באצ"ל המחודש , וכך היה באצ"ל הראשון . אין תימה , שלא רק רשאים אנו , אלא אף חייבים , לדון כאן דיון מלא בדרכו של אצ"ל - אצ"ל במצ ביאותו של ז'בוטינסקי - מבחינת התארגנותו בכלל ומבחינת יחסי בית"ר-אצ"ל בפרט . ההצטרפות לאצ"ל היתה לבית"רי בבחינת עלייה בדרגה ובבחינת אות להערכה אישית . בית"ר הגלויה בארץ ישראל לא נתחייבה מעיקרה בסלקציה של המועמדים להיות חבריה . אליה הגיעו צעירים מאוד ועל כל פנים לפני התבגרותם הבשלה , והללו נתקבלו אם לא נמצא בהם פסול מיוחד . ואילו אל אצ"ל יכלו להצטרף רק נבחרים מומלצים על פי מידותיהם , רצינותם , וסודיותם . אצ"ל — מבוגר מבית"ר , סודי מבית"ר , מסוכן מבית"ר , ומכאן היתה קלה המסקנה בלבם של חברים מן השורה ; אף חשוב מבית"ר , אין תימה , שבית"רים מסורים בארץ ישראל הזניחו לימים את עבודתם בבית"ר לטובת אצ"ל , שהרי לא היו פנויים לעבודה אירגונית ציבורית לימודית כפולה , והרי העבודה באצ"ל נראתה בגדר חובה שאין בית"רי פטור ממנה , וזו חובה מעשית , ואף מיידית . הבית"רי המבוגר נתקשה למצוא את מקומו המלא בבית"ר זו של החינוך ושל הצעירים , ואם נשאר פעיל בה כאיש דרגה ד' — עסק בה בעבודת אירגון וחינוך . רובם של הבית"רים 'הקשישים ' , העסוקים במיקצו עותיהם , הנשואים , לא יכלו עוד להתמסר לבית '' ר ארץ ישראל גופא , ואילו מאצ"ל לא ראו עצמם פטורים , יהא מצבם האישי כל שיהא . עם הפילוג - הבית"רים נשארו באצ"ל , שממנו ציפו עכשיו למידה גמירה של עצמאות , לתנופה אירגונית וצבאית , להזדהות עם מחנה ז'בוטינסקי . חלק לא קטן מן הבית"רים ובכללם מן המפקדים הנמוכים , היו עם המחככים בדעתם , שהרי היה בסיסמת 'אח דות הצבא העברי' משום קסם ומשום איחול פנימי עמוק . שלילת ההצטרפות לא היה אפוא פירושה התנגדות להכרת הצורך התיאורטי ב'אחדות הצבא העברי ' , הכרה שהיתה משותפת לכלל המחנה הציוני , אלא דחייתה של 'אחדות' אנוסה , ועריצה , בתחום הצבא , כשאין 'אחדות' במטרות ובדרכים המדיניות , שאותן צריך אותו צבא לשרת . מכוחה של השיגרה ומכוחה של הנאמנות הסתמית כלפי המפקדים הוותיקים ב'אירגוך , שתחילתו בפירוד הראשון מן שמאל , הכריעו כמה מן הבית"רים לשעבר , שה'אירגון' נעשה להם כל עולמם , ושוב לא היו פעילים בבית"ר או בהצ '' ח , להימנות עם המצטרפים ל'הגנה' המת גדרת בכלליותה . מעטים מן הללו חזרו , ומאלה — רובם בהקדם , אל אצ"ל . אבן הבוחן לגבי המצטרפים לכאן או לכאן ( רק בודדים ראו להם לעמוד מן הצד ושלא להצטרף ) היתה בעיקרו של דבר כפולה . המצטרפים שאלו : כלום יכולים הם להתנגד לאחדות בצבא העברי ו ואילו הממשיכים שאלו : כלום יכולים הם ללכת דרכם בלא ז'בוטינסקי ז אלה וכן אלה הכריעו בשלילה על למעלה : נזיסדר ראשון של אצ"ל המחודש למטה ; במת הכבוד בשדרות ח"ן בתל אביב . מן הניצבים 1 אפריים רוזלר , מנחם ארבה ערי ז'בוטינסקי , ד"ר אריה אלטמאן ( נואם , ( אריה פוסק , משה רוזנברג ( מאוסף א . אלטמאן )
|
|