|
|
עמוד:639
פילוג - תחזיות ותשקיף דבר הפילוג ב'אירגוך ( אצ"ל ) נחרץ כבר עם ייסודה של הצ"ח . הצ"ח לא תבעה , לא בגלוי ולא בהסתר , לחייב את אצ"ל במרותה , אלא שלא יכלה להסכים בשום פנים , שאצ"ל ישועבד למרותה של הסוכנות היהודית , כלומר למרות המיפלגה השמאלית השלטת בה ובוועד הלאומי . אצ"ל לא היה מסוגל לעמוד בלחץ האידיאולוגי ולהוסיף לשמור על עקרון ' אי המיפלגתיות ' , בעוד אין לו עורף בציבוריות ואין תקציבים עומדים לרשותו , ואין לו פריבילגיות מצד השילטונות . ואילו הצ"ח לא היתה רשאית לוותר על זיקתו של אצ"ל אליה . ודאי יקרה האחדות ביישוב , אף האחדות המדינית יקרה , וודאי מאוחלת כדבר מובן מאליו האחדות בצבא , אלא שבהעדר הבסיס לאחדות המדינית שמט כאילו ממילא הכורח באחדות צבאית . מחנה ז'בוטינסקי נמנע מלהתחייב בהקמתם של מיפ עלים ומוסדות , מתוך שראה את עיקר מהותו ופעולתו במילחמה המדינית , ובמשך חמש שנים לערך הסתפק באצ"ל , שלא נתחייב אמונים לשום מיפלגה , לא לשמאל ואף לא להצה"ר , ברם היה מסוגל עקרונית ומעשית לגלות מידה של עצמאות . חברי בית"ר והצה"ר שנצטרפו אליו , באו אליו כאל המוכן , אל המפקדים הראשונים , שהיו למעשה אחראים לייסודו ולניהולו , ואל מיסגרת פעולתו , שנקבעה כפי שנקבעה על פי הדוגמא הישנה של ה'הגנה ' . חברי בית"ר והצה"ר סמכו על ז'בוטינסקי ועל מוסדותיהם העליונים , שיודעים להבטיח את זכויותיהם כפרטים ובציבור כאחד , ואילו מעורבותם של המוסדות העל ז'בוטינסקי העריך , שהדברים כבר נחרצו , ולפיכך כתב בו ביום אף למפקד תהומי , והזכירו את הנדר שנדר , ותבע לקיימו : 'כאשר פחדנו קרה : מפני אהבת המוסד נתתם השפעה מוגזמת בהנהלתו ליסודות שרק מיעוט המניות היה בידיהם , והנה המסקנה . לכול הפחות נדע לנצל את הלקח . אין לך הרשות להתפטר . אתה צריך לשמור לנו את הרכוש , במידה הצודקת והמתאמת לחלקנו בתירכובת הפירמא , וגם לחלקנו ביצירת הקיניין , ואתה צריך ליצור כעת מוסד "מעור אחד , " ולהעמיד אותו על הגובה הדרוש למרות כל המיכשולים . אתאמץ בכול כוחותי שלא תרעבו , ולא תרעבו , אם אני עצמי לא ארעב . אך גם בעוני , אם נישאר עניים , אני בטוח שלא תעזוב את מה שיצרת ' . הפנייה כבר היתה מאוחרת וחסרת השפעה . לאחר זמן קצר ( 1937 . 4 . 26 ) כבר נחתם רשמית 'זיכרון דברים' ביחס להתמזגות 'שני האירגונים' המקבלים על עצמם את מרות הנהלת הסוכנות והוועד הלאומי . על המיסמך חתמו המפקדים משני הצדדים , ובקבלת המרות של הסוכנות היהודית נסתיימה כל אפשרות לגיטימית או מעשית לסטות ממדיניות הסוכנות בכלל ואף מהוראות הסוכנות לגבי עצם שיטות האירגון והמינהל . תקופת המעבר לא היתה עשויה להועיל עוד , משהפיקוד הכללי הקובע הוא מיידי . בו בהסכם נאמר , לגבי המרכז והמיפקדה החדשים , שיהיו מחצה מבאי כוח הסתדרות העובדים , ומחצה מבאי כוח של חוגים אחרים . בכך כאילו הוגשם ה'פאריטי' שעליה דיבר ז'בוטינסקי , ברם ה'פאריטי' שהוצע לא היה אלא פיקציה להתעות תמימים , משרובם ככולם של 'החוגים האחרים' היו מאנשי המרות הסוכנותית , וה'פאריטי' כאילו נדון להיות 'פאריטי' וה'מאיורי סאציה' - 'מאיוריסאציה ' . בישיבת המועצה הארצית של אצ"ל שנקראה לאישור ההסכם טען לובוצקי , שהשמאל לא יקיים את ההסכם ץיבלע את החלק האזרחי ' , והטעים שאין להחלטה שנתקבלה שום תוקף , ושהבית"רים יצייתו רק לאיש אחד , שאיננו כאן , והוא ראש בית"ר . ברוח דומה דיבר משה רוזנברג . ברם ההחלטה שביקשו לקבל נתאשרה כדבר מוסכם ומוגמר מזמן . כבר בימים הראשונים להסכם נשאר ההסכם מעל , וקודם כל ביחס למינוי מפקד מאצ"ל לשמש מפקד באחת הערים הראשיות ולמינוי שני סגנים מאצ"ל בשתי הערים הראשיות האחרות . הוויכוח האירגוני שנפתח בפנים לא נמשך אלא זמן מועט , ולא היה בו כדי לסייע לקיומו של ההסכם הרשמי והחגיגי . אף המפקד תהומי לא יכול היה לשאת באחריות לאי ביצוע ההסכם כלשונו וכרוחו וראה חובה לעצמו בהקדם להתפטר . עוד מפקדים ראו לפרוש מכול תפקיד באירגונם ה'מאוחד ' . וזעריך די צורכו , קיימת התעוררות גדולה בי ; ההמונים וכולם מחכים בכיליון עיניים לבירור הסופי . ' אלטמאן מסר אף בעניין הרוגז בקשר לריכוז 'הרכוש' / הנשק / ביריינו ספורות — דבר שיש בו הפרת הסטאטום קוו . כן מסר , שגדעון ( תהומי , ( לדבריו , אינו יכול לעכב את התהליך , ושגדעון 'לא ימשיך עמנו ' , משום שאינו רואה סיכוי להצלחה , אלטמאן כתב ( 1937 . 4 . 4 ) ללובוצקי , שגדעון שכח הבטחתו לז'בוטינסקי ברם 'האנשים ילכו אתנו : ' 'אותו אדם שחשב שכולם עומדים לפקודתו נוכח והרגיש , שהמרוח של התנועה הוא הגורם המכריע . '
|
|