ז. רקמות על מסכת המאנדאט

עמוד:58

ניה & מפי בני אדט התופסים משרות גבוהות { רשמיות . דרוש ד \ ה עוורון גדול וקלות דעת גדולה עוד יותר , בדי שלא לראות / שמשחק זה מועדת -הייה להביא © וף סוף למהוימות דמים . אגב ; לא יהא ציודק בהחלט מי שיחשוב , שמניח שאנו דוחים תכנית זו , ד . רי אנו שוללים את עיקרוני הדימוקדטיה ואת המשטר ? של יבאיות כח העט . אף ציוני אחד , יהא שייר לאגף ז > או אחרת של התנועה , לא ישלים עם האשמה בזי . ואיולם צריך להשתמש ביושר במושגים "באות כח והעם" ו"דימוקרטיה . " אי אפשר , מצד אחד , להכיר ב"ציונות , " כלומד , להכיר , שבאדץ ישראל עדיין אינם נמצאים בעין כל אותם התושבים , שניתנה להם הזכות להתישב בה , — ומצד שני לכונן פארלאמנט מאותם בני האדם דיוקה , שרוצים לסגוד את השערים בפני העולים הללו . הדימוקראטיה דורשת לתת » ת זכות הנציגות לכל אלה , שהאינטרסים האזרחיים שלהם — הפרטיים או הכלליים — קשורים בגורלה של הארץ הנידונה . כמובן , אצל העמים הנורמאליים הרי בעלי הזכות הללו הם התושבים הנמצאים בארץ בפועל > ואולם א , ם * ש טעם בציוניות ובמנדט , הרי היא בכך , שהעולם הכיר את מצבו הלאומי של העם היהודי לבלתי נורמאלי . אילו היו רוצים באמת להתאים ביושד את העיקרון הדימוקרטי אל ארץ ישראל הנוכחית , הרי היתה מתקבלת החלטה כזו : ארץ ישראל היא , עכשיו על פי דין ? הקבין הכללי של שני קולקטיבים : אחד מהם הם כיל התושבים , הנמצאים בארץ בפועל , השני הוא אותו "העם היהודי , " שמדובר עליו במנדט . הצד האחד מונה קצת למעלה ממיליון נפשות , השני היוא על כל פנים מדובה באוכלוסים הרבה יותר . אפשר לשער מחשבה ממלכתית נועזת , שתכונן את הנציגות הארצישראלית על יסוד פרופורציה זו : אפשר שהיה זה דבר בלתי רגיל , בלתי נוח , ואולם היה זה מעשה של * ושד וצדק . מה שרצה לתחוב לידיהם של היהודים והערביים הגינידאל ווקופ , היה בו פשוט משוט רשלנות מוסרית .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר