פרק יח השאלה הערבית - בלי דרמאטיות

עמוד:189

ג ) שיש בית מינימום של חון או של ציוד' שיס 8 י ^ גדי עיבודה של אדמה זו , בין אם הציוד הוא משלו או שהומצא לו ע"י תומכים' ג ) שיעבד את הקרקע בעצס ידיו . שאלה אחרת היא' א 0 הערבים ימצאו' שכל זה הוא יסוד מס & יק' כדי לעורר בהם את הרצון להשאר בארץ עברית . אבל אם לא ירצו לחשאר' אין המחבר רואה שום טרגדיה או אסון גם בנכונותם להגר . הועדה המלכותית הארצישראלית לא נרתעה מפני הצעה שכזו . אומץ רוח הוא "מחלה" מתדבקת . מכיון שיש בידינו היתר מפי אבטוריטה מוסרית גדולה זו לדון מתוך שקט נפשי ביציאתם של 350 , 000 ערבים מפנה אחת של ארץ ישראל' הרי אין אנו צריכים להבהל גם מפני האפשרות' ש 900 ' 000 יצאו מן הארץ . המחבר כבר אמר' שאיננו רואה שום הכרח כיציאה * ולא עוד' אלא שהיא גם תהיה בלתי רצויה מהרבה בחינות ו אבל אם יתברר' שהערבים יעדיפו להגר , הרי מותר לדון באפשרות זו מבלי שמץ של צער בלב . מ 1923 ואילך' כשעברו לא פחות מ 700 , 000 יוונים במשך חדשים מועטים למקדוגיה , ו 300 ' 000 טורקים עברו לתראקיה ולאנאטוליה , התרגל העולם לרעיון של הגירות המוניות כאלו וכמעט שהחל לחבב אותו . היטלר— יהיה האיש הזה שנוא עלינו כמה שיהיה — הוסיף בזמן האחרון להוציא מוניטין בעולם לרעיון הזה . אמנם , מבקריו שוללים את מדיניותו בכל תוקף ומגנים אותו על שהעביר את הגרמנים מטךנטינ 1 ומן הארצות הבאלטיות ויישב אותם בשדות ובבתים שנגזלו מן הפולנים ! אבל לא העברת הגרמנים מעוררת התנגדות , אלא לסטום הפולנים . אי אפשר להמנע מן הרושם , שאילו נגעה העברת אוכלוסים זו רק לגרמנים מצד אחד ולאיטלקים ולתושבי

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר