פרק יב איוויאן

עמוד:113

באותו אביב ' 1938 כשיצא טיילור למסעיו בשליחות החקירה שלו , עסקו חוגי ה"פוריין אופימ * ( מיניסטריון החוץ ) ומשרד המושבות בחיפוש תחבולות' בכד' לקצץ בהתחייבויותיה הציוניות של בריטניה הגדולה . זאת היתה אותה המגמה' אשר מצאה לה ביטוי מקץ שנה אחת בספרו הלבן של מקדונלד על ארץ ישראל . יתכן , שמגמה זו טרם הגיעה לגיבושה המלא והמדוייק בראשית שנת ' 1938 אבל הנטיה הכללית שנתגלמה בה היתה ברורה בהחלט : יש צורך לפרש את התחייבויותיה של אנגליה כלפי היהודים בצורה' שתתן לה ידים חפשיות ותאפשר לה לקנות את לבם של הערבים ע"י הפסקת העליה לארץ ישראל . תכניתו של רוזבלט עלולה היתה לתת מכה נצחת למגמה זו — וברגע הבלתי רצוי ביותר . מוסד בינלאומי ' שנתבע להמציא פתרון מתאים וממשי לבעית הפליטים בכללותה — מן ההכרח שיגיע , בסופו של דבר , לידי ביקוש טריטוריה מתאמת , או טריטוריות מתאימות / וטבע הדברים מחייב , שהנושא הראשון של חקירתו תהיה ארץ ישראל . נחוץ היה למנוע את הסכנה הזאת בכל מחיר . כיצד מונעים אותה ? לא היה כדאי להעליב את רוזבלט ולדחותו בשתי ידים — למשל , ע"י סירוב גס ומוחלט לכנס ועידה שכזו . נחוץ היה לפרוט את הצעתו של רוזבלט לפרוטות מתוך נימוס וזהירות . ראשית כל' היה נחוץ לצמצם את היקף הבעיה באופן חריף : אין היא צריכה להקיף את כל הפליטים מכל הארצות . שכבר נמלטו או שעתידים להמלט , אלא רק את הפליטים שכבר ברחו למעשה מגרמניה ומאוסטריה ושנהפכו למעמסה כבדה על שכמי שכנותיה של גרמניה , המצטיינות , כידוע' במדת הכנסת אורחים . במלים אחרות : זאת היתה שאלה של אי אלו אלפים ולא של אלפי רבבה או של מיליונים בכח' שרק האלקים יודע את מספרם . שנית : אל הבעיה שצומצמה ושקוצצה עד כדי כך יש להתיחם כאל שאלה של צדקה בינלאומית , ולא של מדיניות בינלאומית » שום הצעות על מדינה יהודית וכדומה ,

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר