|
|
עמוד:475
בארץ ולא תהיה גם בעתיד . השם "הסתדרות כללית" אינו אלא פיקציה , ואנו נילחם בלי הרף לביטול ניסיון רכישת המונופולים ואתר כך גם לניסיונות ההגמוניה של הסתדרות זו . ' ... עמדה עקרונית זו היתה לקו מנחה בדרכה של התנועה בהמשך השנים . בפברואר 1933 נחתם הסכם להסדר העבודה בבית החרושת 'פרומין / ובלא שיקפח את העובדים בו , הניח לבעל בית החרושת לקבל 20 אחוזים מן העובדים בבחירתו ולקיים את תנאי ההס כם שחתם עם אירגון עובדי הצה"ר ובית"ר . כך נתנדף הטיעון על הגורמים הכלכליים שגרמו לש ביתה , ועסקני ה'הסתדרות' הודו באופייה המדיני של השביתה . בפרק אחר דנו בשאלות מעולם האידיאולוגיה הסוציאלית של בית '' ר . כאן ראוי להזכיר , שבפתיחת מאמרו של ז'בוטינסקי בשם ' כן , לשבור' ' ) היינט , ( 1932 . 10 . 4 , ' שמנהיגי ה'הסתדרות' השמאלית ראו בו את כל השלילה שב ז'בוטינסקי , נאמר : ... ' ה '' פורברטס" הניו יורקי מאשים את הריביזיוניסטים , שרוצים הם לשבור את "ההסתדרות של הפועלים ... " אין זה אמת . איש אינו רוצה לשבור את ההסתדרות של הפו עלים העברים - חס ושלום . פועלים מוכרחים להישאר מאורגנים . רוצים רק לשבור את "אחת" מההסתדרויות של הפועלים , כלומר את ההסתדרות , יותר נכון - חצים לשבור ( וגם ישברו ) את התביעה שלה למונופולין ולשי ל ט ו ן . זה נכון' כן , "לשבור . '" ובמאמר אחר משלו 'מגינים — ומגינים , ' שנכתב לאחר שבועות מעטים , חזר ואמר : 'רק אחת מהאשמותיו של ה' בן גוריון יש לה יסוד נכון : שאני "מתקיף '' את ההסתדרות . כן , ואני עוד רחוק מלבצע את התקפתי . אם כן - אמשיך אותה היום . מובן , שגם כאן יש הגזמה : איני רוצה "לשבור" את הסתדרות העובדים . כזאת לא אמרתי מעולם . יש הכרח "לשבור" רקאתשילטוןהיחיד הבלתי בריא של ההסתדרות ואת תביעתה לזכות מונופולין בתורת באות כות של "כל" הפועלים היהודים . מונופולין זה כבר נשבר בחלק , ובקרוב יישבר לגמרי - לטובת היישוב והציונות ; אבל ההסתדרות בעצ מה רשאית להתקיים הלאה , אם היא זקוקה לרישיון כזה מבחוץ . ' מחנה הפועלים לא קרא את מאמריו של ז'בו טינסקי ולא נתן את דעתו לתוכנם האמיתי , ואילו מנהיגי ה'הסתדתת / שראו כמתרופף את מעמדם כראשי היישוב קובעי דרכו ועתידו , ואת שיל טונם בתחום העבודה נופל מידם , החליטו להוסיף ולנהוג לפי הכלל האסטראטגי , שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה , ובהתקפה זו לא ביררו באמצעים . בסוף פברואר 1933 הותקפה באכזריות של עשרים נגד אחד קבוצה קטנה של עובדים לאומיים - פועלי ביניין — בפתח תקווה , ולצורכי הפגנה הושבתו פועלי הביניין במקום . אירגון עובדי הצה"ר ובית" ר הודיע , שהשביתה אינה לשם הטבת תנאי העבודה : ' כאירגון עובדים הננו מוכנים כל עת לעמוד שכם אחד עם יתר העובדים במילחמתם לשם הטבת תנאי עבודתם . ' 'בהמשכו של הסיכסוך הופיעה על הבמה הסכין . ' אחד מפועלי בית '' ר נפצע קשה על ידי השובתים בסכין . והמעשה נעשה קבל עם ועדה . 'בימי פרומין אמרנו : רק צעד אחד מן האבן עד החרב והאקדח . האקדח עוד לא בא . החרב כבר באה , "המבשרת" של האק דח' - כתב משה סמילאנסקי ב'דואר היום' ( 1933 . 3 . 12 ) ברמזו למאמרו ב'בוסתנאי' , ' ובא בדברי עידוד לבית"רים : 'ואתם אנשי פועלי ( 263 ב'בוסתנאי ' ( 1931 . 10 . 26 ) כתב משה סמילאנסקי במאמרו ' האבן והמקל' טל 'חרפת האגרוף' 'מי יערוב לנו , שטם ההתפתחות העתידה לא תבוא החרב ומוט הבחנל במקום האבן ... ? ואחריהם ... האקדח . ' במאמרו ב'דואר היום' ( 1933 . 3 . 12 ) 'הסכין' כתב : 'והסכין בא הפעם , כמו ברוב המקרים טד עתה לא לשם שמיים , לא לשם העבודה העברית , ואפילו לא לשס הפועל המאורגן ולא לשם השבחת המצב של הפועל , כי אס אך ורק לשם השלטת ה'הסתדרות , ' הוא הזכיר שם , שבעלי המלאכה ( הכוונה לקבלני הביניין הקטנים ) בפתח תקווה הסכימו לכול דרישות ה'הסתדרות / אבל לא להחרמת חברי ביתיר , כאילו היו פועלים עברים בלתי כשרים . טל הםיכ מוכים בכללם טי' אופיר , 'העובד הלאומי / בייחוד עמ' . 99—98
|
|