|
|
עמוד:350
עם מועצת הצה"ר בקאלה ( ספטמבר ( 193 1 בישיבת המליאה בקאלה נתנהל דיון חריף וקשה , ובסופו 'הושגה הסכמה מליאה בכול השאלות התלויות ועומדות . ' עיקרו של אותו הסכם היה בכך , שברית הצה"ר תשמור על הומוגניותה , מתוך ידיעה ברורה , שחלק מחבריה לא יהיו עם שוקלי השקל הציוני . הסעיף המגדיר את ברית הצה"ר כחלק אינטגראלי של ההסתד רות הציונית העולמית ינוסח בהתאם : 'החבירות בברית הצה"ר לא תוגבל בעתיד לשוקלי שקל . ' בכוחה של החלטה זו הוסכם , שלא להעלות את שאלת יצירתה המיידית של הסתדרות ציונית עצמאית . שילטון בית"ר פירסם ( 1931 . 10 . 7 ) בחוזר את תגובתו החיובית להסכם שנתקבל בקאלה , שעל פיו לא תהא ברית הצה"ר חלק אינטגראלי של ההסתדרות הציונית , ותוכל לפעול כמיפלגה ציונית , חופשית ועצמאית . ונאמר בו ו 'עלינו לתמוך בהסכם הזה , כדי לשמור על האחדות ועל השלום בכול שדרות הציונות ההרצלאית . ' הבית"רים נתבקשו לתמוך בהסכם הזה בכול הוועידות , להשתתף בפעילות בבחירות , ו'לא רק לשמור על האחדות , אלא לעשות מאמץ לניצחון הרעיון ההרצלאי . ' וצריך הדבר לאומרו , שבית '' ר כולה קיבלה את הודעת השילטון בסיפוק רב . אף על פי שמקובל היה לראות - בוועד הפועל בלונדון - את בית"ר כמחנה קיצוני , התובע את היציאה מן ההסתדרות הציונית , הרי למעשה לא היו אישי בית"ר פעילים במיוחד בוויכוח אירגוני עקרוני זה . ודאי רבו ההירהורים על קו לא עיקבי בנושא זה , אלא שאהבת השלום היה בה כדי להכריע את הכף . ביקורת מובהקת על החלטת קאלה ביקר אליהו בן חורין מראשי הצה"ר בארץ ישראל , וז'בוטינסקי היטיב להסביר לו את עמדת לבו ומוחו לטובת ההסכם בקאלה , הסכם העדיף בתנאים הנתונים על החלטה קיצונית 93 י . מותתי הביקורת טענו , שיהא בהסכם זה כדי לפגוע בפרסטיג'ה של ראש בית"ר , בנוער בית"ה ברם דומה הדבר , שהגזימו . זמן קצר אחר הישיבה בקאלה תבע ( 1931 . 10 . 6 ) ז'בוטינסקי מאת הוועד הפועל בלונדון , שיגיב על המאמר הראשי בעיתון הצה"ר הרומנית 'דרומורי נווה' נגד הבית"רים ' המצייתים למישמעת עיוורת ומתוך הבנה גרועה של העניינים . ' עכשיו , אולי יותר מקודם , לא יוכל להרשות דברים , שיש בהם לעורר מתח בין הצה"ר לבין בית"ר . הסכם קאלה היו בו מגרעו - תיו שלו , ולא נתקבל על דעתם של ראשי ההסתדרות הציונית , וממילא לא יכול היה לשמש דוקומנט מתווה דרך לזמן ארוך . הוויכוח נמשך ונקלע בכף הקלע מקיצוניות לקיצוניות , ואילו בית"ר היתה דווקא קורקטית במובן הנאה ביותר של המלה , כשכולה ציפייה לפיתרון חיובי שיימצא . קשים היו העניינים במיפלגה — בברית הצה"ר — אף לאחר הסכם קאלה , ובייחוד משום התגובה הלא צפויה מצד ההנהלה הציונית , שהזהירה על ביצוע ההחלטות בתחום האירגון הציוני , ובתחום המדיניות העצמאית שהיא תכליתו של ההסכם . ההסתדרות הציונית טענה , בכנות או בתכסיס נות , שיש בהסכם זה משום צעד של התבדלות ודרך של מישמעת מפוצלת . נוסף על כך נתעוררו מאנשי קבוצת גרוסמאן להתנגדות גלויה להסכם , משהכריעו לעמוד על בסיס ההסתדרות הציונית בכול התנאים . בית"ר בתורת הסתדרות לא נפגעה במישרין מן הוויכוח הזה . היא היתה כמיבצר , שאינו מושפע מרוחות מנשבות סביבו , ואפילו הן סוערות . אין פירושו של דבר , שלא נפגעה בעקיפין , שהרי אף שלא היו פעילים בוויכוח הפנימי הת מור , הוסחה דעתם של ראשים ומפקדים לטרוח בענייני מיפלגה , וודאי הזניחו מעט או הרבה את פעולתם , ובייחוד את יוזמתם , בבית" ר . בית"ר בכללה נטתה יותר ויותר - הן בהשפעת מגמתו של ראש בית"ר והן בהשפעתם של החב בעמוד ממול : חתר השילטון . לפי הסכם קאלה לא יהיו הביתירים משועבדים למדיניות ההסתדרות הציונית ( 193 עי' שכטמאן בספרו על ז'בוטינסקי , ב , 208 ואילך .
|
|