|
|
עמוד:141
של הסולידאריות שלהם . הפגנות האחד במאי בארץ ישראל היו מעיקרן הפגנות חלושות של קנאים - חברי 'אחדות העבודה / 'פועלי ציוך ( שמאל ) וחברי הפק"פ ( הקומוניסטים , ( כשחברי ' הפועל הצעיר' דחו , ואפילו התנגדו , לחגא ולביטול העבודה הכרוך בו . רק מלאחר האיחוד של 'אחדות העבודה' עם 'הפועל הצעיר' ( יאנואר ( 1930 קיבלה על עצמה המיפלגה החדשה את החגא ואת עקרונותיו , והסתדרות העובדים ' ) הכ ללית ( ' החלה לראות בו חג כללי של ה'הסתד חת , ' המחייב את כל היישוב ואת הציונות . רעיון האחד במאי בארץ ישראל היה קשה לרבים מהיישוב , שראו סכנת חיים למיפעל הציוני בחתירתם של הקומוניסטים ( פק"פ , ( שזכרו את קורבנות האחד במאי 1921 ביפו ( בתר וחבריו , ( ושהעלו על דעתם את מיצעד ה'ייבסקציה' ברוסיה וה'בונד' בפולין מאחורי דגל , שאין בו כדי לקרבנו לממלכתיות , וגרוע מזה : יש בו כדי לפצ לנו מבפנים . בית"ר לא הכירה ביום זה כיום ביטול מעבודה . באירופה היו הבית"רים כמסתכלים בחתונה לא להם , כשראו את פלגות החוגגים , ומהן המתנגשות זו בזו בשינאה לא מועטת . בארץ ישראל לא היו אדישים כל כך , ועם זאת אף כאן לא גילו אקטיביות מיוחדת במובן כולשהו כנגד האחד במאי . באחד במאי 1928 נמצאו כמה בית'רימ , או אוהדים לבית"ר , שעל דעת עצמם העזו והוציאו דגלים אדומים מידיהם של דגלני פק"פ . אתר שפוזרה הפגנת המופ"סים ( פק"פ — הקומוניסטים ) בתל אביב ונקרעו דגליהם האדומים , הופ צה השמועה שיד בית"ר באמצע , ושבית"ר עזרה למישטרת תל אביב במלאכת הפיזור של ההפגנה , ו'דבר' ראה בבית"רים חוליגאנים מתנדבים , שנתחנכו להכות ולפרוע . מ . ב . / ביילינסון / יצא במאמר גדול נגד 'מעשי הגבורה' של בית"ר , ולמוחרת החרה החזיק מ . ג . / גליקסון / ב'הארץ' וטען נגד 'חסידי ההוכחה וההסברה לפי גוסח רומא / ומנה אותם יתד עם הפק"פ : 'אלה ואלה שואבים מן המעיין הנרפש של תורת ה"דיקטא טורה" והאלימות . ולא ידעו ולא הבינו הבחורים הטובים מברית תרומפלדור כמה כבוד ונחת רוח הם עושים למלאכי החבלה האדומים , בקבלם מהם למעשה את שיטתם ודרכי מילחמתם של רבותיהם . ' גליקסון בא עוד בחריפות לשון לדבר על הסכנה למוסר החברתי בציון , עד שנתעורר משה סמילאנסקי להגיב במאמר גדול , שהארת המעשה על הפלת הדגלים האדומים מידיהם של שכירי מוסקבה לא היתה צודקת , ויש בה מן האיפה ואיפת . סמילאנסקי התיקו , שכול הופעה של אלימות פיגול היא , אלא שלא הבית '' רים היו הראשונים לאלימות ולהתרת האגרוף בחיי היישוב . « ארבר מסר הודעה , שהמיפקדה הראשית לא הורתה על פעולה כולשהי נגד הפגנת הפק '' פ , וזאת למרות הפרובוקאציה , שדגל הגדוד 41 הורד מעל המועדון , ואף הוחלף בדגל אדום , שעליו כתובת : הלאה הפאשיסטים ( וחתום : נ . ע . = נוער עובד ז . ( הודעתו של ארבר לא הספיקה להפסיק את ההשמצה , וכיוון שמעוניינים היו בה בכול התנאים הוסיפו לטעון את טענותיהם ב פומבי . ° 8 ויכוח ראשון מסוגו , בקשר לשיתוף הדגל האדום בתהלוכת נוער ציוני , נתעורר בקשר לתהלוכה לכבוד הקרן הקיימת לישראל בפתח תקווה . דויד מלמד , המזכיר הכללי , הודיע ( 1928 . 10 . 23 ) ' למפקד העליון לבית" ר , ' לז'בוטינסקי בירושלים , בדבר ועד הקק"ל בפתח תקווה , שהזמין הסתדרויות נוער לאירגון תהלוכה לטובת הקק"ל : ' הסתדרויות הנוער השמאלי דרשו , שתינתן להן רשות להופיע תחת דגליהן האדומים . מפקד גדוד בית"ר בפתח תקווה דרש בתוקף , שהתהלוכה ( 67 טי' 'דבר' , 1928 . 5 . 5—2 — 'הארץ' " 1928 . 5 . 4 — 'הארץ , ' ' דואר היום' . 1928 . 5 . 8 — ( 68 הודעת ארבר נשלחה אף לוזוץ לארץ . ונתפרסמה ב ' ראזסבייט' . ( 1928 . 5 . 27 )
|
|