|
|
עמוד:46
אסטראטגיה , השקפה מלב טהור ומכוונה טהורה לעשות את מה שנחוץ ומה שאפשר להצלתו של תרומפלדור . אילו וזיתה סטייה בעמדתו של ז'בוטינסקי - ולא היתה סטייה - הרי ניתן היה להסבירה רק ביתר הערצתו ואהבתו את תרומפלדור , ולא במיעוטן . ז'בוטינסקי הסביר הסבר מלא את עמדתו בשאלה הצבאית , בשאלת ההגנה של תל חי הנצורה , אחר שראה את אין האונים של היישוב ואת חולשת מאמצם של חבריו של תרומפלדור להסתדרות ולקיבוץ , והגדיר המצב הצבאי כנואש . ז'בוטינסקי הוכיח הוכחה ברורה את זהותם של האחראים לטראגדיה הגדולה - תוצאה של קלות דעת חמורה . " לא כאן המקום לדיון נרחב , ואפילו לא אמר ז'בוטינסקי בנושא כל מה שיכול לומר . די לנו לחזור כאן על סיום מאמרו 'בין השישי לאחד עשר : ' ' בשעה שה '' שמאליים '' שלנו מבקרים את ברית תתמפלדור או את קרן תל חי , הם שואלים : איזו זכות יש לכם על שמות אלה , בשעה שהנשיא שלכם הציע אז להשיב את תרומפלדור מתל חי ו — הוא דרש זאת , רבותי , משום שראה מראש , שאתם לא תשלחו עזרה , למרות כל המלים שלכם על הגבורה . ומשום שידע כך , חשב שאסור להפקיר את האנשים לטבח , כשאין מגישים להם עזרה . אבל הוא לא ראה מראש , שאפילו ניסיון רציני , אפילו ניסיון למראית עיין לעזור להם , לא ייעשה . הם שואלים אותנו ו — מוטב שתשאלו אותם שאלה פשוטה : מה עשיתם בין השישי לאחד עשר באדר שנת תר * ף . ' ? ( 11 המאמר המוחץ 'בין השישי לאחד עשר' נדפס ב'העם . 1931 . 6 . 8 ' , משום תגובות נוספות בעיתונות חזר ז'בוםינסקי אל הנושא ב'יומנר , שם , . 1931 . 7 . 14 ועי' בכרך כתביו 'בסער' אף את מאמרו 'מגינים — ומגינים ' . וכן עי' מיכתבו של ז'בו טינסקי לקארפי ( 1931 . 2 . 29 ) בעניין טענתו של סיריני . ספר קארפי , . 32 דיר יוסף נדבה בא להביע תמיהה על ז'בוטינסקי , שלא יצא בקול קורא לכנס מתנדבים תחת דגלו להגנת תל חי , ואף חזר על שאלתו של ברל כצנלסון למה לא יצא ז'בוטינסקי לתל חי לקרוא את חרומפלדור וחבריו משם . בדרך של תרגיל פםיכואנאליטי טוען נדבה , שפעולתו של ז'בוטינסקי בהקמתה של ברית הנוער העברי על שם תרומ פלדור ובקידוש פולחן תרומפלדור היא כביכול המשך לביטוי של נקיפת מצפון מצד ז'בוטינסקי . אף נדבה קבע , שמהצד השכלי צדק ז'בוטינםקי בעמדתו , ברם יצא לערער על עמדתו מבחינה רגשית נפשית ( עי' יוסף נדבה , 'נגוהות מן העבר ' , ובייחוד עמי . ( 255 הבחנתו זו שביקש להבחין לאחר שנות דור אין בה ממש , ויש להצטער עליה . ז'בוטינסקי ראה את המאורעות ראייה פוליטית וצבאית . לא האמין בכושר העמידה של קבוצה קטנה כנגד האוייב ההמוני , ועל צד האמת ראה את העמדה אבודה ואת גיבוריה אבודים , בלא שיהא בטוח כלל , שיהא מישקל כולשהו לקורבנות היקרים בזמן של דיונים מדיניים . ז'בוטינסקי היה רק אורח ב'וועד הזמני' של היישוב , ולא היה לו קשר רשמי או מעשי עם גוף כולשהו . אנשי מיפלגות הפוטלים סמכו על כוחות עצמם , וציפו לעזרה מעט מן היישוב . ז'בוטינסקי חשש , שאף ב 500 איש לא תהא אפשרות לעמוד , ואילו הס חלמו חלום על . 200 לז'בוטינסקי לא היה נשק לזיין בו מאות אנשים , ולא אמצעים כספיים להבטיח אספקה מינימאלית לנצורים . מאוחר מדי היה לצאת באיזו תוכנית אישית . ולא היתה לו סמכות לכך . הוא לא חשב במושגים של 'גדוד מתאבדים ' , אלא על גדוד לוחם ומנצח . הוא לא היה רשאי להטיל חובת הליכה לתל וזי , ולא היה זכאי לקרוא להתנדבות מצד הציבור הכללי , כשהציבור המחזיק בעמדה אינו מתעורר כלל אליה . ז'בוטינסקי לא צריך היה לצאת לתרומפלדור לשכנעו לנסיגה . השקפתו הצבאית של ז'בוטינסקי ודאי הגיעה לידיעתם של אנשי תל חי . ז'בוטינסקי ציפה לנסיגתם של הנתונים לסכנה , ולו ברגע האחרון , ואין תימה שבאה עליו התרגשות מרובה כשנודע לו , שקורבנות רבים , ובראשם תרומפלדור , נפלו , בהכרעה קצרה במוקדם לצפוי . הערכת הגבורה של הנופלים לא היה בה משום שינוי יחס מצד ז'בוטינסקי , שהעריך את אנשי המקום ואת חרומפלדור הערכה עילאית כעומדים על המישמר ומוכנים לחרף נפש . יחס אישי חיובי זה כלפי גיבורי הצפון חיזק את השקפותיו בכיוון השיקולים שחייבו נסיגה באופן מוחלט , לפי כל תיאוריה מלחמתית צבאית .
|
|