|
|
עמוד:329
לא אגן על נקודת ההשקפה שלי . להיפר , רצובי להציע כי ייערך ניסיון בחיים , שיהא מושתת על נקודת השקפה הפוכה דווקא , ונראה מה ייצא ממנו . רווחות במחננו שתי השקפות בדבר טבעה של תנועת הפועלים הציונית . בטרם אפרט את ההבדלים ביניהן , עד כמה שאני מבין אותם , יהא מועיל יותר אם אמנה את הצדדים השווים שביניהן . שתיהן סוברות , שהפועל הוא אחד הגורמים העיקריים במפעל הארץ ישראלי שלנו . מובן , שלא הגורם היחיד ולא הגורם ה"חשוב ביותר" ( עיסוק מטופש הוא בכלל לנסות ולמספר קבוצות בני אדם לפי סדר ערכם לבניית ההתיישבות , ( אך גורם חשוב מאוד . בעלי שני הלכי הרוח מבינים , שלא יהיה באפשרותו של הפועל לתת לציונות את כל מה שדורשים ממנו , אם יעשה עבודתו בארץ ישראל בתנאי מצוקה חומרית , ועל כן סבורים שניהם , כי " סידור" הפועלים הוא משימה בעלת חשיבות נעלה לתנועה הציונית , ויתירה מזאת — שניהם סבורים , כי בנתיב זה יידרש תמיד לתנועה הציונית כוח " מזרז , " כלומר , הסתדרות פועלים , העומדת על משמר האינטרסים הקבוצתיים שלה . עד כמה מועילים מפעלים בבעלותם של פועלים בלבד , בעיקר הקבוצות , להתיישבות — על כך חלוקות הדעות ; עם זאת , אל נכון , מסכימים הכל , שאין טעם להפריע לבני אדם להסתדר בחיים , ככל שמוצא חן בעיניהם , בייחוד אם יצליחו לעשות זאת לא על חשבון הכלל — על חשבון הקרנות הלאומיות . מצד אחר , הכל מסכימים אצלנו , שהתיישבות בארץ ענייה , שעומדים לרשותה שווקים לא מפותחים , שהיא זקוקה לעבודה זולה , מביאה לידי כך , שקיים ניגוד כל שהוא בין האינטרסים של ההתיישבות לבין האינטרסים של הפועלים . לסלק ניגוד זה אי אפשר . הוא ישמש בבחינת אחד הקפיצים העיקריים שיקבעו את מהלכה של העבודה הציונית ; אולם כולנו בדעה אחת שניגוד זה לעולם אינו צריך לחפש לעצמו פתרון בדרך של מאבק מעמדי , שאותו , פשוט , אין משק התיישבות יכול לשאת . את הפתרון יש לחפש בדרך של בוררות חובה לאומית , כפויה , שאינה מרשה שום נסיגות ומצויירת בכל האמצעים האפשריים של לחץ על המעביד והעובד כאחת . גם בזאת מסכימים שני הלכי הרוח : שהחומר האנושי , שממנו מורכבת חטיבת הפועלים היהודים בארץ ישראל , הוא בעל רמה גבוהה מבחינת התכונות הרוחניות והאינטלקטואליות ; על כל פנים , אמור הדבר לגבי הרוב המכריע של אנשיו . זה המשותף , ועתה אל ההבדלים .
|
|