|
|
עמוד:298
אני מציין זאת ( אף על פי שלאמיתו של דבר לא נתקלתי בתופעות כאלה בשום מקום , ( משום שאני חוזה , כי במקרים בודדים צפויות אי אילו שגיאות טאקטיות ואולי אפילו חינוכיות , דווקא מצד הרוויזיוניסטים . בייחוד משום שעתה ינהלו השונאים תכופות את התקפותיהם נגד הרוויזיונילם , לא התקפות מצח , אלא מן הצד — המכות יונחתו על ברית טרומפלדור . פעמים פשוט יטפלו עליה עלילות , כמו באותו מקרה בתל אביב ; פעמים ינפחו מעשים של מה בכך , וכיוצא באלה . כאן יש לדרוש מכל רוויזיוניסט בוגר דבר אחד : לעולם לא להתכחש אלא להתחמק . לעולם לא להתכחש לעובדה , שברית טרומפלדור היא פרי רוחנו שלנו וערובה לתקוותנו הגדולה והחשובה . לעולם לא ליצור אצל הנוער שלנו את ההרגשה , כאילו הפנו לו עורף , זנחוהו מבחינה מוסרית , הטילוהו אל תוך הזרם והפקידוהו למשיסתם של מנווני הציונות . מחנך נבון אינו נוהג כך . כלפי חוץ עליו להגן על חניכיו בכל מאודו , ורק אז יוכל להשפיע ולכוון מבפנים . מה שאומר מייד איננו זה מכבר בגדר סוד לרבים י ברית טרומפלדור הינה , אולי , אחת היוזמות בעלות הערך הרב ביותר שהובאה על ידי הרוויזיוניזם לתנועה הציונית . עלינו לגדל ולטפח את התינוק הזה , כפי שמגדלות ומטפחות האמהות את ילדיהן : בכאב ובשמחה . דווקא לשם כך דרוש ארגון קפדני ותנועה צעירה בלתי תלויה : הרוויזיוניזם — מפלגה תוקפת , נאבקת , מתווכחת ; ברית טרומפלדור אין לה ולכל אלה כל שייכות . ועוד למעלה מזה , למען מטרה זו — לטפח דבר גדול ורב ערן — יש צורך בלבביות , סבלנות ונאמנות רבה . לא הנאמנות הנדושה , הנדרשת מאלה השרויים למטה כלפי אנשי ההנהגה למעלה , ואשר עליה כבר החרישו את אוזנינו בלי הרף במחנה הציונות הפאשיסטית ( צעד אחר ה"מנהיגים" — אפילו יוליכוך אלה אל "עסק ביש , ( " שעליו כתב בשעתו ההומוריסטן הרוסי : יתנערו נא מגילויי הזייה , לא הולמים לילדים , יתנו נא בעלי המניות מלוא אימונם באדון המנהל ! אני מדבר על נאמנות אחרת , גבוהה יותר , נחוצה יותר וקדושה יותר : נאמנותו של המבוגר אל הצעיר ממנו .
|
|