|
|
עמוד:280
ה"מלווה" הגיעה העת לבטל את ה"טאבו" לגבי בעייה זו . מדברים בה בכל פינות העולם הציוני , העיתונים מפרסמים עליה פרטים ( שאולי , למעשה , לא צריך לעת עתה לפרסמם , אפילו הם אמיתיים , ( ואולם לדון על כד נחשב משום מה למעשה לא פאטריוטי . אני מרשה לעצמי לעמוד על דעתי , שזוהי השקפה לא נכונה . נהפוך הוא 1 דווקא ההשתקה אינה פאטריוטית במקרה זה . עניין כזה , איר צריך או לא צריך להיות מלווה בינלאומי בשביל העבודה היהודית בארץ ישראל , אינו יכול ואינו צריך להיפתר בלא דיון ציבורי . עצם המחשבה בדבר "טאבו '' במקרה זה היא בלתי מוסרית מבחינה מדינית . יהא מה שיהיה , אך שאלות בדבר התחייבויות כספיות , שכך או אחרת יהיה הציבור אחראי להן לאחר מכן , אינן שייכות לתחום הדיפלומאטית החשאית . אילו היה כך , הרי היה זה נראה שטותי ויוצא דופן ומשמעו — ניגוד גמור לכל שיגרת חיי ציבור במשך מאה השנים האחרונות . ויש לבטל עוד "טאבו" אחד : כאילו חייב כל פאטריוט להסכים לרעיון בדבר המלווה ויהי מה ! סלחו נא , ידידים , ואולם כלל זה אינו קיים בספרי לימוד של פאטריוטיזם . אם יבוא אליכם אחיכם , בשר מבשרכם , ויגיד , שפלוני אלמוני מוכן להלוות לו אלף לירות , אז אתה — אם אתה אדם נבון — לא תצעק הידד , אלא תשאל ותחקור בפרטות 1 מה תעשה באלף הלירות הללו ? ממה תשלם את הריבית ותפרע את החוב ? ועוד עשרות שאלות ממין זה ; ואם נסיבות העניין ייראו בעיניך בלתי נוחות בשביל אחיך , תאמר לו : אל תיקח . דבר זה לא רק שלא יהיה מנוגד לאהבה בין חברי משפחה , אלא , נהפוך הוא ו דווקא זה יהיה לפי רוח המשפחה . אל עניינים ציבוריים יש לגשת באותו קנה מידה , — וכפי שהתבטאו אנשי המשפט הרומאיים — בקנה מידה של " אב משפחה טוב . " אם הזמן לקבלת המלווה מתאים , הרי המטרה מחושבת
|
|