|
|
עמוד:266
לפתור אותה בלא שום רטט , לעומת מחשבת השערה הליבראלית , ובאופן הד ונחרץ . אנשים , מפעלים או ארגונים , שיואשמו בארגון שביתות והשבתות ( לפני הבוררות או אחריה — היינו כד ) וכן בהחרמת העבודה העברית , יש " לסלקם מן היישוב" ויש להטיל עליהם את העונשים האלה : ( 1 שלילת "ערבות האשראי" של קרן היסוד ( עיין מאמרי הקודם בנידון , ( ובכלל — שלילת כל צורות תמיכה מטעם מוסדות הציונית והיישוב . ( 2 סילוקם מכל ההתאחדויות המוכרות על ידי היישוב . ( 3 שלילת זכות הבהירה וזכות למלא משרות ציבוריות . [ 11 רצוני להעיר עוד הערות מספר לעניין שכר העבודה . זהו הדבר העיקרי באותם סעיפי מאמרי , שעליהם הזהרתי עוד במבוא לחלקו הראשון ( עיין ( 1 ובו כתבתי , שאנסה בכוונה שאלות אחדות בצורתן החריפה והקיצונית ביותר , ואהיה מוכן להקשיב לכל טענות הנגד , קודם שאסיק , אפילו לגבי עצמי , מסקנה סופית . אולם לא אסתיר — שאם לא כל המסקנות מוחשיות — לפחות נקודת מבט עיקרית , שהובעה כאן , חושב אני כבר עתה , וזו דעתי המוצקה , לנבונה . אפשר להביעה בשני רעיונות : ראשית : כל עוד נמשך תהליך ההתיישבות , אין לדבר כלל על פתרון הבעייה החברתית : פתרון זה יכול להתחיל רק בגוף ממלכתי , שכבר מאורגן ומסודר . שנית : שכר העבודה צריך להיות מחושב כך , שלא יפגע בכושר התחרות בשוק של התעשייה העברית עם תוצרת חוץ ; שאם לא כן — תאבד התעשייה העברית יחד עם בעליה ופועליה . ושום הגנה ממלכתית לא תוכל למנוע איום — שני — זה . מדיניות המכס הטובה ביותר של הממשלה עשויה לסייע בידינו רק נגד המתחרה הזר , אך לא נגד המתחרה הפנימי . יש בארץ ישראל כוח עבודה זול . ועם חלוף הזמן — הוא יתרבה . ככל שתתפתח התעשייה העברית טוב יותר ועל יסודות בריאים יותר , ככל שהיא תוגן טוב יותר על ידי תעריפי המכס , כן מהר יותר יבוא הרגע , שיזרמו לשם בהמון בעלי הון ערביים , כשהם נשענים על עבודת ידיים זולה . דווקא משום שיש להם עבודה זולה , יוכלו למשוך ביתר קלות
|
|