|
|
עמוד:225
כי אין צורך בשום רפורמה . אתכם , רבותי , אין איש שואל ולא בכם העניין . הדור , שגדל ב"חדר , " או בכלל קיבל בילדותו חינוך עברי קפדני בגולה , הולך וכלה , ושוב לא יקום עוד לעולם . ילדים , הלומדים עתה את השפה העברית בגולה , גם אם הם לומדים בגימנסיה עברית — מתחנכים כיום באווירה שונה לחלוטין . מלבד זאת , יש גידול ניכר במספר בני הנעורים המתחילים רק עתה ללמוד את השפה . אם תהיה לנו אי פעם אוניברסיטה במקום ה"בלוף" הנוכחי , עוד ילד ויגדל נוער כזה . לעולם לא יתרגלו יסודות אלה לכתב הסתרים שמגישים להם עתה העיתון או הספר העבריים , — לעולם לא יתרגלו עד כדי קריאה קלה , כפי שהם קוראים רוסית , פולנית , גרמנית או יידיש . לכן ינצחו תמיד העיתון הלועזי או הספר הלועזי . עם זאת אין משימתה העיקרית של הלשון העברית כיום לפנק את "תולעי הספרים — , " מוצרי הווי שהולד ונעלם , אלא להיות מופצת בחוגים הזרים לאותו הווי . להיאבק ברפורמה פירושו להיאבק בעתידה של השפה העברית . הרפורמה אפשרית בהחלט במסגרת הכתב המרובע : באחד המאמרים , דומני , בכתב העת "עתידנו , " שנכתב לפני שלוש שנים סיפרתי על הצעתו של בוקי בן יגלי 3 המנוח ( ד"ר קצנלסון : ( היא קשורה בפישוט שיטת הניקוד , שלפיה מתחייבת יציקת האותיות על ניקודן — יחד עם התנועות "א" או "א . " כעבור זמן הוצאתי לאור ספר לילדים , סיפור מתורגם , שבו ערכתי ניסיון אחר : הכנסתי את ניקוד השווא ה"הכרחי , " כדי שבקבוצת האותיות מ ד ב ר ( המשתמעות בהוראות שונות , לפי בחירתך : מלבר , מדבר , מדבר , מדבר ו מךבר ) יהיה אפשר , לפחות , לראות מיד , אם באה אחר האות תנועה כל שהיא או לא ; מלבד זה , הכנסתי גרש אחרי "מ" ו "ש . " אני מזכיר כל זאת כדי להוכיח , שאני מוכן לקדם בברכה כל ניסיון בעניין הכתב המרובע וגם לערוך אותו בעצמי . יש גם הצעות אחרות , אף הן בתחום האל"ף בי"ת המסורתי . כל המרבה , הרי זה משובח . יש לערוך ניסויים , עד שנגיע אל הניסוי המוצלח . כתב לאטיני — גם זה ניסוי : אולי יעלה יפה ואולי לא יעלה יפה . העתיד יוכיח . רק דבר אחד בלבד , אין להתיר / אסור להשאיר את העניין כפי שהוא עכשיו , כשכל עיתון בארץ ישראל , תוך שהוא משתדל להינצל מכתב סתרים , מתהדר בכתיב משלו , כאילו רק אתמול יצרנו את יסודות הכתב שלנו , — ומחצית הקוראים מייגעים את מוחם לפענח כל מלה חמישית , בבלי דעת מהי הוראתה : "ש ?? ד 1 ה" או "שמחה" ( כלומר , שהגיש מחאה . ( 3 קצנלסון , יהודה ליב בנימין , ( 1917-1847 ) סופר עברי , רופא וחוקר . העורך הראשי של האנציקלופדיה היהודית ברוסית . היה מראשי "חברת מפיצי השכלה" ו"חובבי שפת עבר" ברוסיה .
|
|