|
|
עמוד:66
מעולם לא חשבנו ולא נחשוב גם להבא , שעריכת הפגנות רעשניות — יש בה סמיכות פרשיות כלשהי לסוג הדברים , שהם מהותיים לגבי הציונות , — דברים , שלמענם כדאי להסתכן בהרגזת הערבים . כותב השורות האלו מחה בחריפות בשנים 1919 ו 1920 נגד הנפתם היום יומית של דגלי תכלת לבן ונגד שירת "התקווה" מדי שעה . דבר אחד הוא להתאמץ להשיג את זכויותינו , אפילו אם יש בכך כדי להסב אי נעימות לערבים 1 דבר אחר לגמרי הוא וללא כל צורך לנקר בשמחתנו את עיניו של עם שאין בלבו שמחה ולא תיתכן שתהא . זאת אינה מדיניות , זה מעשה קונדס , גם נעדר טאקט וגם מסוכן . הבה נסמוך ידינו לרגע קט על נקודת מבטם של יריבינו הציונים . הרי זה שנתיים ברציפות שהם נשבעים בכל פרשת דרכים , שכביכול יש לנו בקרב הערבים "ידידים . " נניח , שאמנם כן , הרי במקרה זה טבעי היה שנשאל בעצת הידידים האלה ; האמנם כבר התחזקה מידת ה"השלמר " . עד כדי כך , שאפשר אפילו לגרד את הפצעים הישנים במעמד זיקוקין די נור ובהשתתפות ! " ) ausgerechnet — בדיוק כך — (! " של מחבר הצהרת באלפור בכבודו ובעצמו 1 האם אין החגיגה הקולנית מדי מאיימת לעורר ולהחיות את הלכי הרוח של יום אתמול ? אם אמנם מצוי בקרב ידידי הציונות הערביים האלה — הבלתי ידועים לנו — אפילו איש ישר אחד , עשויה תשובתו להיות רק כזאת : למען השם , אל תקימו רעש מיותר , הניחו לערבים להירגע ולהשלים ... תשובה אחרת לא היתד , יכולה להיות — אילו שאלו בעצתם של ה"ידידים הערביים" / או , בהיעדר כאלה , אפילו בעצת תושבים יהודים ותיקים של ארץ ישראל . באיזו רשלנות פרועה , בלא תקדים ובאין לה כפרה מתנהל כל מפעלנו , לקול קריאת "הידד" ולראווה ! את ההסתדרות הציונית מוסרים לידי נכבדים , בלי לשאול , אם הללו מתחייבים לשלם בעד הכבוד . וכמה . בפני מחבר ה"ספר הלבן , " שהעלים עין משני פוגרומים , שלא ויתר אף על קוצו של יו"ד מתכניתו , מתחננים שיוסיף לשלוט — משום שהנציב היהודי משמש כיסוי יעיל . משכנעים את האנגלים , שהערבים כבר תומכים בנו , בה בשעה שהם יודעים היטב , שהשקר הזה מפריך את טיעוננו היחיד נגד כינון פארלאמנט ערבי . הם מזמינים את שני חצאי כדור הארץ לחגיגה , שאינה בנמצא , בלא להשקיע אפילו מחשבה אחת לגבי התוצאות . בכלל בלי מחשבה , בלי תכנית , בלי ידיעה , בלי אחריות , בלי הגה מנווט ובלי מפרשים , לפי שגיון ההיסטריה הקולקטיווית , מורשת הגיטו . 2 הכוונה ל"ספר הלבן" של צ'רצ'יל משנת 1922 שנתעלם מן המסקנות המתחייבות מן הפרעות שנערכו בירושלים בתר"פ ( 1920 ) וביפו ובכמה מקומות אחרים בארץ — בתרפ"א . ( 1921 )
|
|