|
|
עמוד:19
" רבי געלד" השפה העברית בארץ ישראל נתונה בסכנה ; למנוע את דחיקת רגליה יתכן רק על ידי הכפלת מספר בתי הספר , בעיקר על חשבון הקרנות הציוניות . רבים ישיגו על שתי קביעות אלו . על הראשונה — משום שאצלנו בכלל אין אוהבים דיבורים על סכנה . חכמתנו המדינית מצטמצמת כעת לכלל אחד : אל תקנה מטרייה , עד שלא תירטב עד לשד עצמותיך . הקביעה השנייה נחשבת עכשיו לבלתי הוגנת לחלוטין . המושג "תקציב החינוך" נהפך אצלנו למלת גנאי . על כל בר דעת מוטלת חובה להטיף , כי היישוב עצמו חייב לשאת בהוצאות בתי הספר שלו , כי "רבי געלד" היא מסורת יהודית נאצלת , וכי יש לשמור על הקרנות הציוניות בשלימותן למען ה"התיישבות . " השפה העברית נתונה בסכנה : לזאת מסכימים פה אחד כל אלה העוקבים אחר השפעתו של זרם העולים מן הסוג החדש , — הטיפוס הלא חלוצי , — על שפת הדיבור של מרכזי היישוב שבארץ ישראל . בגולה לא קל לתפוס את מלוא היקפה של סכנה זו . העניין אינו רק בזה , שאנשים אלה עצמם מדברים בשפות זרות , אלא שנוסף על כך הם גם דוחקים באורח בלתי נמנע את רגלי השפה העברית מתהום השימוש בה בסביבתם . אפשר להתחקות על כך בכל בית , שבו כבר מדברים בדרך כלל עברית : כשאך נכנם אל הבית לביקור אדם שאינו מבין את השפה — מיד עוברת כל המשפחה , מתוך נימוס , לשפתו של הנכנס . בחנות , במשרד , בבנק המצב הזה הוא בלתי נמנע עוד יותר : כאן אין לנו עניין שבנימוס גרידא . על כן , ככל שאישיותו של אדם , שאינו מבין עברית , " אומרת כבוד" יותר , או "רצינית" יותר , וככל שתפקידה בחיים נכבד יותר , כן רע הדבר יותר לשפה . והרי קטע ממכתב שנתקבל מתל אביב : "הואיל ועתה תיתקל בכל בית לעת ערב לפחות באחד האורחים האלה , הרי התוצאה היא שכמעט לא נותרה לך פינה שבה יש לאל ידך לערוך שיחה משותפת 1 מושג יידי שמשמעו — המחיר שאדם משלם תמורת לימוד על סמך נסיונות כושלים .
|
|