|
|
עמוד:14
האינטרסים הרכושניים המשוריינים הם בעוכרי כל תנועה מהפכנית ; מי שיש לו מה לשמור שוב לא יסכין למאבקים , וכל גילויי "הרפתקנות" ו"קיצוניות" יהיר לצנינים בעיניו . צבירת נכסים גורמת , בסופו של דבר , ל"שיתוק העורק הפוליטי . " מכאן תוסבר הברית שנכרתה בין תנועת הפועלים לבין ד"ר וייצמן , שדרכו הפוליטית הצטיינה ב"מתינות . " ה"אהבה" בין נשיא ההסתדרות הציונית לבין ה"סוציא ליזם" היישובי בארץ ישראל נשאה צביון של "אהבה התלויה בדבר : " תמורת תקציבים היו מנהיגי הפועלים מוכנים לתמוך במדיניותו של ד"ר וייצמן לכל אורך החזית , לרבות בהצעתו להרחיב את הסוכנות היהודית , כדי לכלול בה גם את אילי ? הממון היהודיים בעולם , אף שלא נימנו עם תומכי הציונות . בעלי ההכרה הסוציא ליםטית אתמול נעשו לבעלי בריתם של ה"גבירים" היום ! בשנות ה 20 כבר ניתן היה להבחין בדעיבת הפאתוס הסוציאליסטי של "אתדות העבודה . " המציאות הארץ ישראלית והנסיבות הפוליטיות הרחיקו את המפלגה הזאת מן האוטופיזם האידיאולוגי . נתגמדה קומתה ונשחקה במידה רבה דמותה הקוסמת מימי בראשית שלה . במקום אוואנגארדיזם מהפכני הותקנו לה המסגרות האופייניות למפלגות הסוציאל דמוקרטיה בארצות המערב , והנטיח החדשה היא להימשך אחר קונסטרוקטיביזם וביורוקראטיזם , המתגלמים בהישגיה של "חברת העובדים . " בחזית תנועת העבודד , בארץ פעלה עוד מפלגת פועלים אחת , שרישומה היה ניכר , אם כי ממדיה היו מצומצמים מאלו של "אחדות העבודה" — "הפועל הצעיר . " יריבתה של "אחדות העבודה" קדמה לה ( היא נוסדה בשנת ( 1905 ונתייחדה בכמה מעקרונותיה . היא שללה את האידיאולוגיה המארכסיסטית ולא הכירה בשום זיקה בינה לבין האינטרנאציונל הסוציאליסטי . היא התנגדה למלחמת מעמדות , לא השתתפה בחגיגות ה 1 במאי , לא הניפה את הדגל האדום ולא קיבלה את הימנון המעמד . היא טענה לשימוש זהיר בשביתות ולא ראתה כל תכלית ב"ארגון המשותף" בנסיון לפתור את הבעיה הערבית . בסקירה אחורנית ניתן לומר , ש"הפועל הצעיר" סיגל לעצמו כמה רעיונות לאומיים , שאולי היו עשויים לשמש בסיס לשיתוף פעולה דווקא עם הרוויזיוניסטים . ראשית , הגישה המאכסימאליסטית לבעיות הציונות — הצהרת המטרות בגלוי , בלא מורא . לגבי התחיה הלאומית , כתב אהרן דוד גורדון , אביה הרוחני של מפלגת "הפועל הצעיר , " נוהג הכלל - . "תפסת הכל — תפסת , לא תפסת הכל — לא תפסת כלום . " ובהמשך דבריו נאמר : "מוכרחים אנחנו בכלל להיות קיצוניים בהחלט . כך דרכה של יצירה חיה ואין דרך אחרת לפניה . כך צריכה להיות הציונות בכלל , אם באמת יצירה היא . העשיר , דרכה להתפשר , אם רוצה היא למצוא דרכה בחיים ... לא כן היצירה ... תחייתנו וגאולתנו דורשות כוה רצון שאין דוגמתו ... אין דבר בעולם ניתן בחינם . ואם אנחנו מבקשים הרבה , אם אנחנו מבקשים הכל , עלינו לתת הכל ... ארץ ישראל היא בשבילנו הכל , כל החיים או לא כלום . " דומה , שהתבטאות זו שאולה מניסוחיו של ז'בוטיגסקי שביקש לראות בהיוולדו של טיפוס עברי חדש , "גאון ונדיב ואכזר , " לוחם אמיץ הנכון להקריב הכל למען האידיאל , נושא חזון המהפכה הלאומית , ה"פרולטאריון" האמיתי , חסר כל בחייו הפרטיים , אך עשיר ברוח ובנכונות להקרבה . ואפשר להצביע על עוד עדות לקירבה בין משנתו של א . ד . גורדון לזו של ז'בוטינסקי : "היש עור בעולם בשבילנו בשעה זו — כותב בעל ידת העבודה' — אחים נענים ואובדים כהמון בית ישראל 'הבורגנים ! ' איזו אחווה עליונה ... ! מי
|
|